יום ראשון, 18 במרץ 2012

ניחוח של אופטימיות

 

הרשות למלחמה בסמים שימו לב, אתם נלחמים במקומות הלא נכונים. חבל על כל הכספים והמאמצים שלכם. זה לא הקנאביס - זה הסם הזה - ניחוח פריחת הדרים! הסם המסוכן ביותר. לכו תתלבשו עליו, זו בדיוק העונה שלו עכשיו. הוא מסתובב חופשי ברחובות ויותר מזה - הוא גדל על העצים, חינם אין כסף. סם שמעביר אנשים על דעתם בתוך שניות. לא צריך יותר משאיפה אחת של אותו ניחוח קסום, כדי למלא את כולך בבת אחת אופטימיות. ולא זהירה. בבת אחת מושלים כל דיכאונות החורף שצברנו בעמל רב, כל מצבי הרוח האפרוריים מתחלפים בצבעים פסטליים, וגופנו מתמלא תחושות חסרות אחריות של שמחה, תקווה, קלילות ומחשבות חיוביות. שכרון חושים אמיתי. מדברים על היי? התרוממות רוח? - זה הסם ומומלץ לקחת לריאות.
ומי יודע, אולי זה הפוך על הפוך. אולי הסם הזה הוא חוקי בעליל ומדובר למעשה בקונספירציה של השלטונות. העצים הללו נשתלו במכוון בכל מקום אפשרי. בואו אחת לשנה, בפרק הזמן שבין אדר לניסן, נשכיח לאנשים את המציאות שלהם, את מועקות ההווה והעתיד, נתן להם לצהול שיכורים ומבושמים ברחובות, לדלג בעליזות כפי שעשו בגיל שש, להוציא את הראש מחלון האוטו, בחוסר זהירות, כדי למלא בו את הריאות כמה שיותר. לזה תוסיפו ימים שמתחילים להתבהר ולהתארך והרי לכם אנשים מאושרים, ילדותיים, אופטימיים ללא תקנה, חסרי חוש ביקורת ודאגות. ישכחו בשנייה מיוקר המחיה, מהפכות חברתיות, בקלות יצביעו שוב ביבי.
ולא במקרה העצים הללו שתולים לצידי הכבישים בדרך משדה התעופה. בואו נטשטש גם את התיירים מחו"ל ונמלא אותם שמחה על כך שבאו לבקר בארצנו. על אחת כמה וכמה אם נצליח לכשף ולשבות בניחוח הקסום, גם איזו אישיות ממלכתית מאיזו ארץ עוינת. כי כל הדרכים כשרות. ובואו נמתן גם את חזרתם לארץ של ישראלים שברחו על נפשם, לחופשה בחו"ל, וניתן לניחוח הקסום הזה לקבל את פניהם, ולהזכיר להם את מה שהם כבר יודעים - שרק בארץ שלנו יש בושם כזה, שאין שני לו ולא ניתן להשיגו בשום דיוטי פרי בעולם. כמו בהתניה פאבלובית, נשלוט בהם עם אותו ניחוח ילדות קמעי. נראה אותם גיבורים גדולים, או מתחרטים שחזרו. אחר כך אמנם יגיעו הפקקים והחדשות ברדיו אבל הם כבר יהיו קהל שבוי.
כן, כפי שאתם חשים, פתאום נפל עלי אביב. טרף קל שכמוני. העונה האהובה עלי ביותר בשנה. תמיד מאמינה לו, לכישוף שלו, לצבעוניות החגיגית, רוצה להמריא איתו וללכת עם האופטימיות השברירית שלו עד אין קץ. כאילו אחריה לא תפציע במחוזותינו מציאות ים תיכונית חמה ומזיעה. לו יכולתי להאריך אותו קצת יותר, את האביב הזה. אבל אין לי לצערי מספיק קשרים עם השלטונות. אותם אלה ששתלו את העצים.





.