יום שני, 27 בדצמבר 2010

"שכל בן וכל בת לא נולדו ביום אחד"... תתפלאו!


עצות עשה ואל תעשה בגידול תאומים. מאחת שבאמת יודעת.


מראש מראש, עקב עקב הנושא הנושא הרגיש הרגיש והטעון טעון, יכתב יכתב הפוסט הפוסט פעמיים פעמיים, כדי כדי למנוע למנוע מריבות מריבות והשוואות והשוואות.
הגעתי לנושא בעקבות עצמי כנראה, ובעקבות הורים לתאומים קטנים שיוצא לי לפגוש והם מבקשים לשמוע ממני מה מצפה להם ולאן זה הולך. נציין שהמציגה אינה פסיכולוגית ואינה מתיימרת להיחשב ככזו (רק להרוויח ככזו)
כל מה שהיא תאמר פה הוא על סמך ניסיונה האישי ואין לראות בפוסט זה המלצה לקניית המניות שלה. מטרתי לתרום מעט מניסיוני ואולי להציל נפש כפול שתיים בישראל, ולענות לאותם הורים על שאלות שהם ודאי מתמודדים איתם יומיום.
מזל טוב כפול שניים! נולדו לכם תאומים
נתחיל מהקראת מגילת העצמאות: תאומים הם לא חצי ועוד חצי, המרכיבים יחדיו שלם, והם גם לא הגיעו במבצע אחד פלוס אחד. הם שני אנשים עם זהויות נפרדות לחלוטין ובעלי היכולת הפנומנלית גם לקרוא וגם לכתוב. הם אמנם חלקו שכירות משותפת במשך תשעה חודשים, אבל מרגע יציאתם לעולם הם אנשים שלמים ונפרדים. אפילו אדגים עם האותיות: נ פ ר ד י ם
ונעבור לשיעור קצר ונדרש בביולוגיה, כיצד באים תאומים לעולם? בואו נעשה קצת סדר ונשים סוף ל"אי ההבנה" המתלווה לנושא. נבדיל בין שני הסוגים: תאומים זהים - נוצרים מאותה זרע וביצית. הביצית המופרית התחלקה לשניים. ולכן תאומים אלה חולקים מאפיינים חיצוניים כמעט זהים. ואילו תאומים אחים הם שני זרעים חברמנים שהתחברו במקביל לשתי ביציות חינניות ואז הדמיון בדרך כלל הוא כשל אחים רגילים. אחי ואני עונים להגדרה תאומים אחים, וככזו אוכל להעיד בעיקר על הסוג הזה. אני מניחה שתאומים זהים סוחבים על כתפיהם התואמות מורכבויות נוספות.
בתקופתי, סוף שנות השישים, תאומים שהגיעו לעולם, ללא התערבותם של פרופסורים ידועי שם, היו אטרקציה של ממש. היום עם טיפולי הפוריות, תאומים הם דבר שכיח, בערך כמו הרצון להביא ילדים לעולם. במקביל לנדירות התופעה בתקופתי, לא הייתה גם מודעות לגידול ילדים כפי שיש היום בכלל ותאומים בפרט. האינסטיקט הראשוני של הורי תאומים והחברה עצמה, היה לחזק ולהנציח כמה שיותר את הפלא הזה. אציין כבר עכשיו שהורי נהגו בנו בסופו של דבר, בחוכמה בהרבה מובנים והשאר היו טעויות של חוסר הבנה ומודעות. כי ככה חשבו בתום לב שהכי טוב. זה התחיל בבחירת השמות ההכרחיים. היו אז כמה סטים של שמות מקובלים בהיוודע דבר התאומים, שמטרתם הייתה כאמור לחבר ולהכריז על ילדים אלה כחלק מסט זוגי בלתי נפרד - איילת ושחר, אמנון ותמר וכמובן צילי וגילי. והמשיך בבחירת הבגדים התואמים (או התאומים). היית רואה הרבה זוגות שהולבשו באותם בגדים כמו מתוך אידיאולוגיה, בואו נטשטש לגמרי את ההבדלים ביניהם וניתן לאנשים לנחש מי זה מי. מין שעשוע שכזה. וכשמדובר בתאומים זהים אני מניחה שהבדיחה עוד פחות שעשעה אותם. גם המתנות שנהוג היה לתת ואולי גם היום, רובן היו שכפול גנטי אחת של השנייה, רק בצבע התואם לבנות ולבנים. או במקרים רבים - קחו מתנה אחת ותתחלקו כבר, כמו שאתם יודעים.
תאומים לרוב גם נתקלים בסט תואם של שאלות מכל מי שנתקל בהם. אל תדאגו, גם בזה נטפל היום. "אתם זהים? נשאלתי לא אחת "אופס, אם תסתכלו יותר מקרוב, תבחינו איך לומר, במספר הבדלים גופניים בולטים. אחד הוא קצת יותר בן והשנייה היא קצת יותר בת.
"נו ויש ביניכם טלפתיה?" שאלת השאלות. אני תמיד מחכה לה. סוג של ספורט לאומי. אדם שלא שואל תאומים אם יש ביניהם טלפתיה, כאילו... לא שאל תאומים אם יש ביניהם טלפתיה. טלפתיה? רגע, וואו, אם חושבים על זה, לאחי קוראים אורן כמו לאורן זריף...איך לא עשיתי את האחד ועוד אחד הזה עד עד היום?
ולבסוף הקביעה הסופית והנחרצת של אותם אנשים: "זה תורשתי! גם לך יכולים להיות תאומים". טוב, אז קודם כל אין צורך לאיים. נדע להתמודד. שנית, אם אתם אומרים, אתם ודאי יודעים ואני כבר אתחיל לחשוב על צמדי שמות. )
איור יובל רוביצ'ק
תאומים - אין מה להשוות!
האינסטינקט הראשוני עם תאומים הוא תמיד להשוות. כל פעולה שעושה התאום בחייו היא תמיד ביחס לשני. מי יותר? מי קודם? אם האחד ריאלי אז השני חייב להיות הומני, אחרת איך נוכל להשתמש במילות הפכים? אל תהרסו לנו את הכיף! אז ככה: האח האחד לא חייב להשלים את האח השני באופיו וגם לא להיות ההפך הגמור שלו כמצופה. אחי אובחן כמחונן ולמד בכיתת מחוננים, ואותי ההורים טשטשו עם התשובה -"גם את התקבלת, אבל לא לוקחים תאומים וכן בגלל שמדובר בתגבור המקצועות הריאלים אז מן הסתם, זה מתאים לבנים יותר". כל השנים נדרשתי לתשובה האם העובדה שאחי מחונן הופכת אותי לאיך אומרים – ההפך?
ההשוואה של החברה מתחילה מגיל קטן. הראשון החל ללכת, ומה עם השני?  עדיין לא? האם זה אומר שהוא "מפגר" אחרי אחיו?...אז ככה, התאומים שלכם יתחילו לשבת, ללכת, להתאהב ולהתחתן בזמן שלהם, כשזה יתאים להם, ורק ביחס לעצמם! לא בהשוואה לאף אחד. כפי שכל אדם "רגיל" קם ומתחיל ללכת כשזה מתאים לו.
ויש עוד סוג של השוואה והיא כנראה "בילט אין" ובלתי נמנעת - בין התאומים עצמם. ספרו לנו שאחי ואני היינו משווים את גובה מי הברז בכוסות. אין מה לעשות הורים יקרים, לא תוכלו להילחם בזה רק להיות מודעים ורגישים לנושא כדי להפחית אותו עד כמה שניתן. תאומים נולדים מראש עם הדרישה האוטומטית להתחלק בכל דבר כמעט בחייהם, החל מתשומת הלב הבסיסית של הוריהם אליהם כתינוקות. אז עם הצורך להתחלק הם השלימו בלית ברירה, אבל לא יסכימו בשום פנים, לקבל פחות מהחצי הרשמי שלהם! ולכן הם נאלצים להיות על המשמר כל הזמן והופכים ללוחמי צדק מגיל צעיר. ואיזה צדק... צדק כפול שניים! לכן חשוב להקפיד על חלוקה שווה כמה שניתן, גם לא בשקל יותר בחשבון החיסכון לבן כי הוא בן. כל מעידה קטנה יכולה להיתפס כסמלית ולהיזכר לשנים.
ולכו תחלקו עכשיו בזוקה לשני חלקים שווים... נושא שהיווה תמיד בעיה. הבזוקה שאינה מתחלקת בדיוק לשניים. הקו המפריד הזה שם. אתם מודעים לבעיה הזו נכון?
ונא לא לקרוא להם "התאומים". את זה תרמה חברתי ורד, שגם לה תאומים בני 16. הם אינם גימיק והתאומות היא לא הזהות שלהם. הם לא מגיעים כאמור בסט, ערכה זוגית וקבועה לכל מקום. את פה? ואיפה אח שלך?
הפרידו ,הפרידו, הפרידו ביניהם מגיל הגן. כל אחד חייב ליצור קשרים חברתיים עצמאיים משל עצמו. אל דאגה, הם יפגשו שוב בסביבות גיל 17 ומאותו הרגע יתחברו להיות החברים הכי טובים לכל החיים. (שזה הצד היפה כמובן) עד אז תנו להם חופש אחד מהשני ושהאחד לא ירגיש שהוא צריך לשאת את השני על כתפיו. הוא לא בתפקיד רצוף מרגע שנולד. נסו לחשוב איך לייחד אותם בימי ההולדת.
ומה עושים עם המכות ביניהם? זה בסדר, תנו להם. ביטוי הכרחי אני מניחה בין אחים בכלל. אני זוכרת את עצמי מבקשת לשוחח עם אימי, בעודה מגהצת, על נושא המכות של אורן. מה לעשות שהן כואבות לי כל כך. עם המכות השלמתי, רק בררתי אם יש אפשרות להחליש את עוצמתן. איך אתם חושבים פתחתי את הכושר המילולי שלי?ייצר הישרדות קוראים לזה.
ויש גם חלקים יפים ושימושים לתאומים. למשל חוברות העבודה לחופש שקבלנו. אחי היה עושה לי את החשבון ואני לו בתמורה את העברית. משיעורי ציור יצא אחי צייר דגול, אחרי שאת כל הציורים (אגרטל, פרח ותפוח על מפה) ציירה לו אחותו, ובתמורה הוא עזר לי במילוי שתי בריכות, בבעיות החשבון ובנסיעה בשתי רכבות מירושלים לחיפה תוך חישוב הזמן, הדרך ותזמון הפקקים.
והיה גם את הכוח הזוגי שידענו לנצלו יפה כדי להשיג הטבות בבית. לכו תעמדו מול שני ילדים בפיג'מות הנעמדים באחת בלילה בסלון ומכריזים "אחנו לא רוצים לישון" - מין ועד עובדים קטן כזה.
ובגדול, אם לדבר על ה"יתרונות" שבסיפור, אז יש הבנה וקליטה מצוינת של השני בלי צורך במילים.יש דאגה יש  אמיתית אחד לשני ונאמנות מיוחדת. ואם ישאלו אותי היום: נו, אז זה טוב או לא לגדול כתאומים? אשיב ואומר שזה אכן פלא של הטבע. מה אתה אומר אורן, מסכים איתי או שאני ארביץ לך?

ויצא נחמד שבנו הקטן של אורן עמית נולד שבוע וחצי אחרי מאיה שלי, כך שבאיזשהו אופן יצא לנו פה עוד זוג. אמרנו שהם כבר יסגרו ביניהם את כל החשבונות שלנו. אבל נראה שעד עכשיו הם משחקים די יפה. טוב, נחכה בסבלנות. זה יגיע.  ואולי למרות כל מה שתעשו, לא יהיה מנוס מטיפול פסיכולוגי בגיל מאוחר.
טוב, תנסו לקבל הנחה. בכל זאת שניים. שניים במחיר אחד או אחד פלוס שני חינם. משהו. מגיע לכם.
שלכם, שווה בשווה, שולי ואורן (ששוכר עכשיו עורך דין) מתארת לעצמי,
הוא בטח רוצה חצי חצי מההכנסות. 
שוליאורן הולכים בצידי הדרכים
ולפתע שם עף, מטוס קל כנף
עננים במרום וחיוך של חלום
ופתאום כל דקה נגלה הרפתקה
בואי שולי נצא מן הבית
ונבוא אל ממלכת הרחוב
נשלב הידיים ונפקח העיניים
לגלות נפלאות עד אינסוף
לשמיעת השיר שליווה את ילדותינו לחצו על הלינק



    









יום שלישי, 21 בדצמבר 2010

וואו ,איזו מתנה יפה... בטח שהייתם צריכים!


אני רק רוצה להודיע שבעוד חודשיים וקצת יש לי יומולדת, אז תתחילו כבר עכשיו לחשוב על מתנה, שלא נגיע לרגע האחרון טוב?  
הפוסט היום ידבר על הנושא המורכב והנצחי "מתנות". ואם שאלתם את עצמכם עד היום, טוב, אבל מה לי יוצא מהבלוג הנחמד הזה "רגעים", חוץ מלצחוק לעצמי בקול רם או לחייך בשקט..
היום תקבלו את התשובה. ומבטיחה לכם שלא תצאו בידיים ריקות. אלא עם שקיות של רעיונות למתנה, כבר ליומולדת הקרוב של חבריכם, כפי שיצוין עוד בכתבי הפייסבוק.
עקב זאת, עלול הפוסט הפעם לשאת אופי מעט מכירתי יותר, ולכלול מילים עסקיות מרשימות כמו "תוכן שיווקי" "או "מיצוב, מיתוג ומישוש". ועימכם הסליחה. הכל כאמור, למטרות טובות.
כדי שיקיריכם יקבלו את המתנה היפה ביותר בעולם ואתם תצאו נורא בסדר. וכמו שאתם יודעים, לי זה כמובן עולה יותר ובקושי מכסה את ההוצאות, ואם אראה שקל או שניים, זה רק כדי לקנות לילדה עוד צמיד גומי צבעוני או פירורי לחם אורגניים לשניצל, או חלילה אתם יודעים...דיו לפונטים במחשב כדי שאוכל להמשיך ולכתוב לכם. ויכול להיות שאם לא תהיה ברירה, אאלץ להשתמש גם בשפה גבוהה ומליצית ומילים כמו "מבצע" "עד גמר המלאי" "נותרו פריטים אחרונים" ו"בעלת הבית השתגעה" (טוב, זה בטוח) הכל שוב, למטרות צדקה וצמידי גומי. כך בכל אופן, הורה לי מגבוה (מאוד) יועץ הפיתוח העסקי שלי. ואחרי משכורת העתק שאני משלמת לו אין סיכוי שאמרה את פיו.
שנתחיל?..כן, נתחיל.
כמו בכל קמפיין פרסומי גם במתנה אישית צריך להיות לדעתי רעיון. והוא לא מוכרח לעלות הרבה כסף, אלא אם כן, אתם לא מסוגלים אחרת. לאורך השנים במתנות שאני נותנת למקורבי (ראיתם? יש לי "מקורבים"...פוליטיקאית, או לא?) אני תמיד מחפשת את המשהו האישי שיארוז בתוכו משהו מאישיותו של המקבל והוא ירגיש שלרגע קט באמת עצרו להתבונן בו ולחשוב עליו ואפילו לרגע, כמעט, הצליחו לפענח אותו! כמובן שזה תלוי במידת הקרבה. כולנו מכירים היטב את המקרים בהם כמה סבונים- נרות- ספר הזול מבין השניים - ופתקי החלפה, פותרים נהדר את הבעיה. וכן, כן, לארוז למתנה. היא תוכל להחליף, נכון? מחקת את המחיר? (ולא מגולמת שם הנחת המאה אחוז של המועדון נכון?) ואפרופו מתנות ואריזות צלופן מהודרות, מסקרן אותי לדעת, האם מתהלכים בינינו כאלה שאכן משתמשים, הלכה למעשה, בכדורי המלחים המתמוססים האלו לאמבט? אנא צרו קשר, אשמח ללמוד כיצד מגיעים לשלוות הנפש הנדרשת.
וכמה טוב שכבר לא עוטפים בחנויות את המתנות בקילו פרחי בורדו מיובשים ומתפוררים וסרטי רפיה. אותנו כבר לא יקנו בגרוש. אין מה להגיד, הזיכויים עושים לך משהו עם השנים.
אני קוראת לקטגוריות המתנות שלי "רגעים במתנה" ביניהם קולאז'ים אישיים שאני מעצבת לכל נושא ואירוע - יומולדת, הולדת תינוק בת ובר מצווה, או כל תרוץ אחר. הכל כיד הדמיון ,הרצון והממון... נו, סתם אל תתפסו לכל מילה. כל שעליכם לעשות הוא להסתכל על הדוגמאות ולהגיד: "יא, איזה יופי! איך היא עושה את זה? יש לה באמת ידיים טובות" ואל תשכחו לסיום "ואיזה טוב טעם, אני חייב כזה גם, תשיגו לי אותה בטלפון".

מתנת יום הולדת לאחותי


אחותי אירית נלחמת כל השנים בחירוף נפש...בקלוריות, כמו רבים מאיתנו יש לציין. ליום הולדתה האחרון הרגשתי שמגיעה לה צל"ש! ואישור לאכול סוף סוף משהו מתוק אחרי כל השנים הרזות. במתנה מרוכזים כל כלי הנשק הידועים במלחמה.
מתנה יומולדת לסבתא  
כמה טוב שיש סבתא רוזי שמומחית באפיית עוגות. מגיל צעיר, מאיה שלי אהבה לשבת על השיש ולעשות איתה ביחד עוגות. טקס פרטי של שתיהן. לא שאני לא אופה איתה עוגות לאורך השנים, אבל איכשהו עם הסבתא יש לזה טעם אחר. היום המתנה מונחת במקום של כבוד - על השיש ליד המיקסר! שמעתם טוב? ליד המיקסר! (חדי העיין יוכלו להבחין במערוך ובכלי לאפיית עוגיות בצורת לב)
מתנת יומולדת לאח

מצאתי שתי תמונות כמעט זהות של אחי אורן ואבי בערך באותו הגיל 19. מדהים איזה דמיון. לא התאפקתי וזו התוצאה. עם מדבקות שמזכירות לי את ממחטות האף המשובצות של אבי. אז הוא קיווה לקבל ממני איי פד. אז קיווה. מצטערת, לא הבנתי את הרמז.
ובואו נלך צעד נוסף ונדבר על "אלבומי רגעים" אלבומים מעוצבים לכל נושא, אלבומי בת מצווה ובר מצווה, אלבומי שורשים, טיולים וכמובן אלבומי חתונות ו... גירושין - אעשה ישר שני אלבומים זהים. אתמקד לרגע בקהל היעד של בנות בת המצווה - היום כידוע, כל הבנות הן דוגמניות על לעתיד, ולכן חייבות "בוק" כבר בגיל 12. אז במקביל לבוק "המאממם, סוף הדרך וחברותיה" שייתן להן הצלם, שכפלו הורים חרוצים, את התמונות ועצבו מהן בנוסף, אלבום קולאז' יצירתי וייחודי. התכוונתי כמובן שאני אעשה לכם את זה. אני יודעת שאין לכם זמן.
אלבום "רגעים" לבת המצווה של תמרי (כמה דוגמאות -לחצו להגדלה)







 ויש גם את "ספר האורחים והברכות" בו תרשומנה חברותיה הקוליות של בתכם האהובה ברכות ומחמאות לילדת בת המצווה בערב עצמו. הוא לא צריך להיות עבה במיוחד. הן לא נזקקות להרבה דפים - בנות בגיל זה. בדרך כלל הן מוצאות שתי מילים עיקריות, שמעבירות היטב את המסר.
יא מהממתת!!!! מתה עליך!!! יא מלכה!!! יא שולטתתת!!! הכי יפה!!! אוהבת אותך!!!  לנצח נצחים!!!  ומה שאני עושה בדרך כלל הוא לעצב את השער הקדמי של הספר. לא אחראית כאמור לתוכן הספרותי.
מתנה להולדת תינוק 

 ומה נותנים לחברים, שזה עתה ילדו ויש להם כבר שמיניית בייביגרו פרקטית. כל שעליכם לעשות הוא להשיג בתחבולות תמונה של הילוד או להדפיס מהפייסבוק את ההשווצות הראשונות של הוריו. ואפילו שמרו וצלמו את ההודעה הנונשלנטית שהם שלחו לכם בסמס "מזל טוב, שון יששכר שלנו נולד הבוקר 3.990 ק"ג במבצע. לאם, לילד ולחנות שילב שלמטה שלום. תוך ימים יקבלו ההורים הנרגשים קולאז' אישי וייחודי.
"למורה יפית באהבה" מתנת פרידה מב' 2 

אחרי שנתיים בכיתה א' ו- ב' עם המורה האהובה יפית, מה לעשות, צריכים להיפרד. ואיך אומרים למורה תודה בדרך מיוחדת. מבקשים מכל ילד בכיתה לכתוב מכתב פרידה אישי ולצרף תמונה שלו וכורכים אותם ביחד לאלבום יפה ומעוצב עם הרבה רגש. טוב, זה לא פותר מלקנות עוד משהו קטן מסדרת השרשראות והעגילים. אבל ההתרגשות מובטחת.

ופה אתן בהזדמנות במה מפרגנת לגיסתי אביבית גלנץ (נו, בכל זאת משפחה, אתם יודעים) שהיא מוכשרת במינה, ומעצבת במו ידיה את אותיות העץ עם הבד, המקסימות האלה, שאצלי משמשות אוטומטית מתנה לכל תינוק שנולד. להזמנות חייגו! עכשיו! אביבית  054-4319131  

זהו, אני חושבת שהמסר השיווקי הועבר.. ואני יכולה לחזור לשגרת חיי ולהכין את השניצלים שכבר בטח הפשירו. רגע, יש לכם כבר כרטיס מועדון שלי? אל תגידו לי שעוד אין. ממש כדאי לכם! ביום ההולדת תקבלו גלויית ברכה מהודרת שתגיע היישר לתיבת הדואר שלכם! ואחרי שתצברו מיליון שקל בנקודות תקבלו הנחה לקנייה הבאה מעל מליון דולר!
ויש כמובן את הביטוי הזה "שונא מתנות יחיה". אולי יש בו משהו מן האמת והחוכמה.
טוב, תנו לי לחשוב על זה. שלכם, בשיווק ישיר, שולי.

(שום דבר תמרי, להמשיך להיות מהממתת כמו שאת..)

 
והנה שיר שמתאים לנושא ומקווה שישאיר אתכם 
עם טעם של משהו קטן וטוב...

http://www.youtube.com/watch?v=B5Ezz8SEvCg



יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

תנו לאמהות לחיות או sos הבת שלי רוצה שוב כלב!




איור: יובל רוביצ'ק
על הרצון הטוב לגדל חיית מחמד ועל המפגש המפוכח עם המדרכה ושקית הניילון

הסיפור שתקראו היום הוא מסמך אנושי נדיר ומרגש על אם בישראל, מלאת כוונות טובות, שחולמת כל השנים שבתה תגדל עם כלב, אבל המציאות נושכת אותה שוב, ושוב ושוב.
כן, אין לי ספק שחצי מהקוראים ירצו לקרוע אותי לגזרים ואילו החצי השני גם. אבל אני אלך או אבוא או אשאר עם האמת הפנימית שלי, כמו כל גיבור תרבות באח הגדול.
אחת לחצי שנה זה קורה. הילדה מתחילה ליילל שהיא רוצה כלב והאם בתגובה נובחת עליה שאין שום בעיה, אם היא מתחייבת כמובן לטפל בו בעצמה. לרוב זה עובד.


זה התחיל בקטן עם תוכים. כשהילדה הייתה בת שלוש. חזרנו הביתה מאיזה טיול עם כלוב ורוד ובתוכו, כמה ציורי, שני תוכים תמימים וחמדמדים. אני הרגשתי אם השנה. כי מה זה כבר דורש תוכים, תמונה מצייצת. כן, בהחלט מצייצת. אחרי כמה חודשים של ציוצים בלתי פוסקים, הרגשתי אני עצמי בכלוב ומצאתי עצמי עומדת ושרה לתוכים - עוף גוזל, חתוך את השמיים...אוף! אוף! אוף! בהודעה נחרצת הודעתי לבתי, שמזמן אבדה עניין בצעצוע, שאנחנו נמצא להם בית חדש ושאני לא רוצה לשמוע ממנה ציוץ! רצה אלוהים והמושיע נתגלה בדמות העוזרת, שהתרגשה מהרעיון להביא תוכים לילדיה. מבלי לחשוב פעמיים, הפקדתי בידיה את הכלוב. קחי אותם שרון, קחי אותם המון, קחי אפילו גם את הסלון! רק שחררי אותי כבר לחופשי.



לא הרבה זמן אחרי, הגיעו הדגים. בשחייה כמובן. כנראה שאי אפשר לגדל ילדים בלי איזה שני דגי זהב, מתים וצפים על הגב. כמו עם כל בעל חיים שהבאנו לביתנו, יש תמיד את ההתרגשות של ההתחלה, שמלווה בקניית כל האקססוריס הנדרשים. כמו לתינוק ראשון. איזו אופטימיות.
אפילו האם חוגגת. בחירת האקווריום, האבנים הצבעוניות, הצמחייה. והשלב היצירתי של בחירת השמות לדגים - מה את אומרת מאיה, שנקרא לזוג הדגים "און ו-אוף" או "יום ולילה" שנון לא? כמובן שהילדה כולה נרגשת ומלאת התחייבויות להאכיל, לנקות וכל הנדרש. בפועל, אחרי כמה שבועות גם הילדה ממלאה פיה מים. ואילו האם מצטרפת בעל כורחה לכוחות זק"א ומתחילה לפנות גופות לאסלה. הקטע הזה, שהם מתחילים לשחות על הצד... ואני יודעת איזו צמרמורת עומדת לאחוז בי בקרוב. פעם אפילו רצתי לחנות וקניתי מהר דג חלופי כדי שהילדה לא תחוש באובדן. אודה ואומר שדגים לתחושתי, לא מעניקים לך תמורה רגשית. אלא אם כן, מתלווה אליהם רוטב שום ולימון.

ואז בגיל 5... הגענו לדבר האמיתי. כלב.


רק לציין לפני, לפרוטוקול, שאני עצמי גדלתי עם שלושה כלבים. זוכרת אותי ישנה איתם במיטה. אבל זו לא חוכמה, כי הורי טיפלו בהם וכשעלי לבד נפלה המשימה.. נו, אתם יודעים כבר את הסוף.
ההתחלה היתה עם "שלג" שאמצנו מצער בעלי חיים. ואכן שלג כבד ירד אצלנו. הכל נראה מבטיח עד שהבנו שהוא "אינו מחונך לצרכיו" (זה המונח המנומס) כפי שהצהירו. וכך מדי יום ולילה, מצאתי עצמי מהלכת כפופה בבית עם ניירות עיתון. למעשה, לא התיישרתי שלושה שבועות. בשיחה עם וטרינר אמר זה, כי בגיל ארבע, יהיה כבר קשה מאוד לחנכו. עד שיום אחד מצאתי את שלג בלילה בכיור, בין כל הצלחות, והרגשתי שעוד שנייה גם אני שוברת צלחת. הפרידה למאיה הייתה קשה ואני הרגשתי מאוכזבת מעצמי והחלטתי שחייבים לאמץ ומהר כלב חדש ומדופלם יותר מבית מחסה של רות סירקיס.

כך הגענו ללוסי שאותה אמצנו מ-sos. והיא גרה עימנו כשנה וחצי. עם הזמן הרגשתי שהיא הולכת ומשמינה ולקחתיה לוטרינרית. זו נזפה בי שהכלבה חייבת להתחיל לעשות פעילות של כלב. "למה את בדיוק מתכוונת? "שאלתי משתוממת "פיפי על השטיח אינו נחשב לפעילות של כלב? ומה עם לעיסת הגרביים שלי?" "אני מתכוונת" עמדה לנשוך אותי הוטרינרית "שהיא צריכה ללכת לפחות חצי שעה ביום”. "אז מה" עניתי, "גם לי אומר מדריך הכושר שאני צריכה ללכת חצי שעה ביום. נו, ואני עושה את זה?"...באותו הרגע הבנתי בצער (בעלי חיים) רב שללוסי אהובתנו מגיע הרבה יותר. ולא אמא שרצה לעבודה כל בוקר וסופרת את הדקות עד שהיא תיפרד כבר משקית הניילון. אבל את לוסי באמת אהבנו ונקשרנו. ומה עושים כדי לא להיפרד ולהשאיר אותה מוגנת במשפחה? מעבירים אותה לכפר, לגן החיות של אחי בבנימינה, עם עוד כלבה, חתול, אוגר וארבעה ילדים. ואכן לוסי החלה לפרוח ולדהור בחיק הטבע כמו נערת פרחים אמיתית. אנחנו רואים אותה אחת לכמה שבועות ומדהים לראות איך בכל ביקור היא עדיין כל כך שמחה לקראתנו. מדי פעם, כשהגעגועים ההדדיים גוברים, אנחנו לוקחים אותה אלינו לוויקנד עירוני והיא אפילו שותה איתנו קפה בשדרה וקוראת עיתון.



כן, היה גם גור חתולים בדרך. תולי שמו. ואני אקצר. אחרי מספר שבועות, שבהן הבת שלי גרה על המנורה וממנה עברה לספה וממנה לשולחן, כמו במשחק "ים יבשה", הרגשתי צורך להוריד אותה לקרקע. וגם אני, שנאלצתי לדדות ממקום למקום כשגור חתולים נעוץ ברגלי, הרגשתי שאיני יכולה יותר לשחק בחתול ועכבר. נצלנו את אופציית הניסיון שקבלנו מ- sos והחזרנו את תולי עם כל הנדוניה שלו. למזלנו נמצאה ילדה בת 16 שהסכימה לקחת אחריות.

מה אגיד לכם, נראה לי שאחרי הכל, ילדים הם חיית המחמד הקלה ביותר לגידול. גם אם צריך להוריד אותם לגינה מדי פעם ולפזר להם קצת פסטה בצלחת.
ואם כבר בעל חיים, אני שוב ושוב מגיעה למסקנה הבלתי נמנעת, שכינים הן כנראה חיית המחמד האולטימטיבית. הן לא דורשות כלום, עצמאיות לחלוטין, קולטות בדיוק את הראש שלך ונאמנות יותר מכלב. לא משנה מה תעשה להן, הן לעולם (!) אבל לעולם(!) לא תעזובנה אותך...
הנה, יש לי אפילו סיסמה: כינים, החיה שבראש שלך.



ואם אפשר לנצל את המקום ולבקש מכל בעלי הכלבים בתל אביב, אנחנו נורא נשמח ללכת על המדרכה בראש מורם! זקופים וגאים מבלי להשגיח על כל צעד וצעד שלנו. אחרי הכל, אל תשכחו.. יש לנו מדרכה נהדרת!.
ועדיין יש תמיד את החלום הזה שיהיה לנו בית עם גינה
ונוכל לפנות ללוסי בקריאה נרגשת.."לוסי שובי הביתה!”
ולוסי תרוץ לקראתנו ב"סלו מושן“ מבין הגבעות המוריקות...
לחצו על הלינק לשיר