יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

חנוכה - על האור שבתוכנו וגם הסופגניה



איזה כיף שבאתם להדלקת נרות. רגע, מי עוד צריך להגיע? טוב נחכה קצת. יש פקקים. נו בטח, חנוכה. מסורת זו מסורת. ובינתיים, אולי שכל אחד יספר קצת על עצמו? טוב, אני אתחיל בסיפור הגבורה שלי, שהרי חנוכה כולו אוסף סיפורים חד פעמיים שכאלה. אז אירוע הגבורה מבחינתי, הקשור לחג, נבע מהצטרפותי ברגע של חולשה, לכמה שנים טובות לוועד הכיתה. החלטתי להתנדב באותה שנה, או יותר נכון, נודבתי בשמחה, להיות חלק מהוועד המכהן וחברת דירקטוריון של ג' 2 השולטתתתתת!!! איזה כבוד ואתגר. לא כמובן בענייני גזברות, שכן אני וקופה קטנה - לא הצלחה גדולה. חרגתי באותה שנה ממנהגי, להתחפש לאהיל דקורטיבי דומם, עם הצגת השאלה הבלתי נמנעת "טוב, מי רוצה להיות בוועד הכיתה. והאמת, שדווקא נהניתי מהטייטל החדש והמחייב שעל כתפי. הזדמנות אמיתית להשפיע על 35 סרדינים קטנים וצפופים ומורה אופטימית אחת, עם הרבה כוונות טובות - לא עוד היום כמובן, גם אם יסקלוני בחוצות העיר ויאיימו עלי, באיומי רבים מול מעטה. חדורת אמביציה ומלאת רצון טוב ותמים, החלטתי להתנפל על הכנת מסיבת חנוכה והפתעה מעשה ידי - הכנת סביבון ענק למסיבת חנוכה, שכשפותחים אותו בסוף הערב נופלות במחזה מרהיב עשרות מטבעות שוקולד, מעל ראשי הילדים. עמל רב שנגמר בשתי דקות, עם ילדים בוכיים מדוע לא קבלו אותו מספר כמו האחרים.
אותה שנה החלטנו לערוך את מסיבת חנוכה תחת הנושא המואר ברוח היום - "האור שבתוכי". כל ילד ידליק נר ויגיד משהו טוב על עצמו ויכתוב גם על פתק, נס שהוא היה מבקש לעצמו. חשבתי לעשות גם לכם את זה היום במסיבה, רק בשינוי קל. במקום האור שבתוכי - הסופגנייה שבתוכי והקלוריות שבתוכה. או, הסופגנייה מתחילה מבחוץ ומסתיימת בתוכנו. כי מה זה חנוכה עבורנו, אם לא מסע אינסופי וחיפוש מתמיד אחר הריבה. (שנייה, נראה לי שאני מתחילה להתקרב אליה) ותסלחו לי, שאין לי פה שום כוונות לעודד מילויים בוגדניים, כמו ריבת חלב וקרם וניל. הם מחוץ לחוק מבחינתי. מסורת זו מסורת. “ואין כמעט ריבה”, זה "אין כמעט ריבה”. וכך, לגבי סוגיית דינה של חצי סופגנייה. ויסלחו לי כל יפי הנפש. אם אתם חושבים לכם, שרק חצי סופגנייה עכשיו ורק חצי מחר, לא מתחברים לכדי סופגנייה שלמה. אז אני צנצנת (ריבה). טוב, אפשר לעבור להדלקת הנרות, יש פה איזה מתנדב או קריין עם קול טוב שכל העולם ישמע? אני תמיד מתבלבלת עם הספירה של הנרות והימים, זה כולל שמש או לא כולל שמש, עם המע"מ, בלי המע"מ
.


ועכשיו בואו ונאחז כולנו ידיים ונבקש לעצמנו כמה נסים קטנים ושימושים. לא משהו גרנדיוזי.
שהכלים בכיור ייעלמו מעצמם
שהגרב השנייה תופיע מעצמה ותתנצל
שהשלט ייפול מהיד בהישג יד
שבסופר יפתחו עוד קופה
שנתפוס את האבוקדו בעתו
שהילד יזכור מחר מה שקניתם לו היום
שהחורף ידע שהוא כזה ויכין מעצמו כל ערב סיידר חם עם אלכוהול או סחלב (פראי)
שנהיה בריאים ונר האהבה יבער תמיד.


ולפני שנעבור  לקטע האמנותי של הערב, אודה ואומר שאני מאוד אוהבת את החג הזה. יש לי זיכרון של ערב חנוכה חשוך וגשום, בו אני עצמי, חוזרת ממסיבת חנוכה בכיתה ג' בביה"ס, עם החנוכייה הזו שלמעלה, ביד האחת וביד הקטנה השנייה, שקית ניילון רטובה ובתוכה כמה נרות כבויים ושבורים. ואני עולה מהר במדרגות הביתה, רוצה כבר להגיע, (חזרנו לבד בלילה?! ) ואור גדול וחם מקבל את פני. ואמא שלי עומדת במטבח, מטגנת לביבות תפוחי אדמה וסופגניות אוסם ומחייכת אלי... זה היה החג האהוב עליה. בלי הרבה תפקידים. והבית היה מלא שמחה וכולנו אור איתן.


זהו, נראה לי שאפשר כבר לאכול. אתם מוזמנים להתכבד. לא לדאוג יש לכולם. שנייה, בואו נספור אתכם. אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, אלף..נו טוב, תתחלקו. ושיהיה לכם חג עם הרבה "אור ואהבה" כפי שנוהגין לומר במחוזותינו. האור שבתוכי ,היא שלהבת אור קטנה בת 11 עם עיניים נוצצות (בעיקר כשהיא רוצה לבקש ממני משהו) המדליקה את לבי ומשמשת אש התמיד שלי, ארבעת אחי, שהם חנוכיית עד המציפה אותי אור וחום על בסיס יומי, ואוסף חברותי וחברי הנאמנים והמסורים, שעברו את מבחני החיים ותמיד שם בשבילי, וכמובן הבלוג הזה, שמאיר את היומיום שלי ושומר אצלי על ניצוץ קבוע של יצירה, שמחה ועניין.
זהו..האמת שחשבתי שנסיים בשיר מזמור, או בקנון, אני אחלק אתכם לשתי קבוצות, נניח החבר'ה מישראל והחבר'ה מארה"ב, או שכירים ועצמאיים,אבל אני הרי מכירה אתכם, אז ויתרתי.
וגם מתכון על הדרך לסופגניות מבית הסבתא: 2 כוסות קמח, 1 כפית שמרים, 1 כפית סוכר, 1.5 כוסות מים פושרים לערבב לבצק ,לכסות שעתיים במגבת לחה, לצקת עם כף רטובה לתוך שמן עמוק ורותח. לרוטב: סוכר, מים חמים, לימון טרי וסחוט. ולהשמין מנחת.
חג שמח! שלכם (שולי) נר ג'