את הקלוריות התכוונתי. לא רוצה להמעיט מערכן, בעצם כן רוצה, אבל לא מסוגלת. הרמתי ידיים מהנושא הזה שנקרא דיאטה, על כל ההטיות שלו. רוצה כנראה ליהנות מהחיים ומהרגע. גם אם הג'ינס האהוב עלי נשאר מקופל בתוך עצמו. לא תראו אותי סופרת עלי חסה, ומטביעה את יגוני בערימת עלים מגובבים, ללא פואנטה על צלחתי, אלא יותר בשקית במבה שבתי המתוקה לא חסלה עד הסוף, למזלי. לא תראו אצלי במקרר את הסדרה פלפלים צהובים, העומדים בהיכון תמידי, לרגע שיהפכו לנישנוש בריא עם תו תקן לצד גבינה אנורקסית. כן תראו אותי מחסלת בשקיקה גם את השניצל הפריך שבתי לא סיימה. כי אמא טובה משאירה צלחת ריקה.
תסכימו איתי שנורא מוזרים החיים האלה. כשאנחנו מתחילים אותם, כל גרם שאנחנו מעלים, זוכה למחיאות כפיים בטיפת חלב ואצל הורינו, שרק רוצים לראות אותנו תופחים ומגדלים לחיים ורודות. ככל שנוקפות השנים, כל העלאת גרם נוספת גורמת לנו לכעס על עצמנו, ירידה בדימוי העצמי ולמבטים מרחמים ונוזפים של החברה. יש מקומות שממש רושמים לך נקודות או מורידים לך נקודות. העבריינים הרציניים אפילו נשלחים לקורס אכילה מונעת. ואני שואלת, איך זה שמה שטעים לנו לאכול וטבעי לנו לאכול, לא טוב לנו? למה לאכול בריא ולא משמין צריך לבוא בכוח וביסורים? בהתמודדות נפשית אחד על אחד, עם מציאות עגומה של פריכית אורז יבשה והריקנות שאחרי. מה כבר בקשנו? ניחומי חורף קטנים ומתוקים? למה אני, ששרתתי כלוחמת בקריה, ומשלמת אגרת טלוויזיה בהוראת קבע, לא יכולה לאכול סחלב חם עטור שברי קוקוס ואגוזים, בלי שאוכל גם את עצמי, ישר אחרי.
וככל שאני מתבגרת, אני הולכת ומשלימה עם העובדה המצערת והבלתי הפיכה, שאני, איך לומר זאת, כנראה אוהבת פסטה. וכל עוד לא תקום מפלגה כזו, סליחה התכוונתי דיאטה, שמאמינה בפסטה, שתעודד פסטה, אני כנראה אמשיך להצביע בגופי.
ובכלל חשבתי על רעיון ותסלחו לי על העלאת הנושא, אבל במקום הנוסחים הרגילים שכותבים לאנשים על המצבות שלהם, צריך אולי לתת משקל גדול יותר למשקל. ובמקום תאריכי הלידה והגיל יצוין המשקל ההתחלתי והמשקל הסופי. אחרי הכול, לרבים מאיתנו זה מפעל חיים.
ישראלה ישראלי
3.450 ק"ג - 68.30 ק"ג
נלחמה בקלוריות בחירוף נפש
נלחמה בקלוריות בחירוף נפש
בליבנו תהיי רזה לתמיד