יום רביעי, 24 באפריל 2013

גוזרת קופונים


 
 
עזבו לרגע פוליטיקה, ביטחון, תקציב, דתיים, הסופר התאימו סופסוף את קופוני ההנחה למוצרים שאני אכן צריכה וקונה! לא עוד הנחה לאבקת זיפ, חרובים משומרים או אפונה קפואה, שהייתי אמורה להסתער בהתרגשות על הקופון שלה ולהצמידו חזק לליבי - אלא אשכרה הנחה לקופסת החלב המבקרת בעגלתי על בסיס קבוע! שפשפתי עיני כלא מאמינה, בעוברי על המוצרים, כן זו הגבינה שאני קונה, והיי, הנה מרכך הכביסה שלי ואני לא מאמינה, הנה פה גם שמן הזית שלי, זה שבכבישה קרה, הוא ולא שרף. הקופונים האלו הם אני! ואלו הם חיי, או הרגלי החיים שלי, הפרושים מסתבר, כספר (קופונים) פתוח בפני סופר האח הגדול. ואם כך, יש סיכוי שאכן יחול שינוי גדול בחיי -  אותו שינוי דרמתי ומיוחל אולי, שמדבר עליו בכל שבוע ההורוסקופ שלי, זה מספר שנים.
ובכלל ריגשה אותי הפניה האישית שהודפסה על הקופונים "שולי, קופונים שהותאמו ממש בשבילך". מרגש לחשוב שבעידן הדיגיטלי המנוכר שלנו עוד אפשר לקבל בדואר מכתבים אישיים שכאלה, המעידים על מחשבה שמישהו השקיע בך. ויש סיכוי שמהיום גם אני אתחיל לגזור קופונים.
כי אם עד היום הייתי מתבקשת לחלק את העולם, בחיתוך גס, לאנשים ש, ואנשים ש, הייתי אומרת שניתן לחלקו באופן מובהק, לאנשים שמשתמשים בקופוני הנחה ואלו שלא -  כמוני. ששולפים את הדף ההנחות מהמעטפה, בתחושת גועל וסלידה ומשליכים אותו לפח, עוד בחדר המדרגות, תוך הבעת כעס וזעם על הגוף השולח. אותו גוף שמנסה לפתח בי תלות ועבדות לתלושי נייר קטנים ושברירים, שלא יגמרו לעולם ושתמיד ברגע האמת הם נשכחים בתיק, פג תוקפם ובטל קורבנם. הגוף הזה שמנסה להכריח אותי להתרכז ולהתעמק על בסיס יומי, בפרטים קטנים, אותיות קטנות ומתחכמות, תאריכים נסתרים וחישובים קטנונים אחרים, המטריחים את נפשי, ומבקשים ממני לאמץ את אורח החיים שהייתי אמורה לאמץ, כיאה למצב העו"ש שלי. חיים בהם כמו קבצנית ותפרנית, אני אמורה לעמוד על המשמר ולחסוך שקל לשקל, שיצטברו לכדי עשרים שקלים בחודש, ולהרגיש שניצחתי את המערכת. ביתי יהיה כמו חמ"ל עם לוח שעם עליו תתלינה רשימות קניה מתוכננות ולצידן הקופון המתאים. אף סרדין, מטבל זיתים או קוצץ בצל ידני לא יחמוק ממני. ולא תהיינה שום הנחות. כלומר כן.
ואז כצעד מחאה קטן של אזרח קטן, אני אומרת לעצמי, שהעשרים שקלים האלו לא יעשו אותי עשירה ולא שווים מבחינתי את המחיר. מחיר החופש. ואני משחררת את עצמי לא לדפוק לי חשבון כאחת מעשירי העולם, שהכול בשבילם זה כסף קטן והם אישית לא עסוקים ביומיום שלהם בניסיונות כושלים לנתק את קופון ההנחה מהדף, מבלי לקרוע אותו.
ולפתע אני מגלה סביבי אנשים שזכו בלילה חינם במלון או קבלו כרטיס חינם להצגה, ואני מתפעמת, ולפעמים אפילו נשברת ומתחייבת. אבל זה לא אני, לא יעזור, צריך להיוולד עם היכולות האלו, שמגיעות לדעתי בסט עם עוד תכונות אופי חיוניות ושימושיות כמו היכולת לסדר את הבגדים בארון או לשמור על מראה צלם אנוש לאוטו שלך. לא קורצתי מהחומר הזה.
אבל עכשיו פתאום טורפים לי את כל הקלפים, כלומר הקופונים. פתאום אני יכולה לזכות בהנחה אמיתית של שני שקלים על החמאה במליחות עדינה שלי. פתאום ההנחה רלוונטית לחיי הסוערים ומלאי התהפוכות. כנראה שאני הולכת להישבר. כן מהיום גם אני אגזור קופונים.
יש כרטיס מועדון? בטח שיש והנה גם יש לי קופון! שנייה רגע, איפה הוא, אה הנה. מה זאת אומרת תקף רק מהחודש הבא? אה נכון, לא שמתי לב. ולא, לא רוצה שום דבר מהמבצעים. הספיק לי המבצע הזה של הבוקר - לזכור לקחת את הקופון הלא מתאים.