יום רביעי, 12 בינואר 2011

באנו לעשות שמח - יום כיף בביטוח לאומי!



איור: יובל רוביצ'ק
רוצים להיכנס לפוסט? רק אם לא אכפת לכם לקחת מספר ולחכות בתור, כי יש פה כאלה שנכנסו לפניכם... ונסו לא לאכול את המספר ולקמט לו את הצורה יותר מדי. אתם תזדקקו לו בהמשך.
אנשים מכל קצוות הארץ, נשים גברים וטף, שואלים אותי נו, על מה תכתבי בפוסט הבא, גברים רבים מציעים (וזה מעניין..)אולי תכתבי על זוגיות? איזורי גיל ארבעים הם רומזים, מועדים לפורענות... אני מסרבת בחיוך ומפנה אותם בנימוס לאתר בגידה סי או אי אל, בתקווה שיש כזה ושם יבואו על סיפוקם. האמת, לא חסרים נושאים מרתקים ומרגשים מהיומיום לכתוב עליהם. וכשאני אומרת מרתקים ומרגשים ישר קופץ לי ביטוח לאומי מול העיניים וחיוך של אושר נמרח על פני. הוא וחבריו לקונספירציה - מס הכנסה, משרד הרישוי, המוסך, טסט לאוטו, הדואר, קופת החולים, מחלקת המים ארנונה וכל שאר החוויות העונות  להגדרה הרחבה "סידורים" והופכות כל יום חופש ליום קצת פחות כזה.  
אבל האמת שהגעתי למסקנה שהגיע הזמן לשנות את ההסתכלות על המקומות האלה, המבקשים לדכאנו באישור המדינה, ולבוא אליהם בגישת ה"באנו לעשות שמח" ולחפש בהם את היופי, את השמחה.. את הכיף!


 וכך, במסגרת הרצון לצ'פר את קוראי החלטתי לארגן לכם יום כיף אמיתי מהבוקר עד הערב. ואמרתי לעצמי שבטח צימרים וספאים כבר הגיעו לכם עד כאן ואתם לא מסוגלים לראות עוד בקתת עץ רומנטית אחת. ולכן החלטתי על טיול מאורגן בכל התחנות הללו, המלוות אותנו ומכניסות לחיינו כל כך הרבה צבע... אפור. יתכן (ואני לא יכולה להתחייב) שנאלץ להמתין פה ושם מעט. אפשר ורצוי להצטייד בספרים לזמן ההמתנה. הייתי ממליצה על מותחן טוב שישתלב באווירה, אולי מהסדרה רבת הפעלים של הרולד קובן כמו הנעלמים, הכלואים, האבודים או המיואשים כמובן, בתקווה שאכן נכתב כזה. כמו כן הייתי מציעה להצטייד גם במטקות, שש בש, שרוך חוט לסבתא סורגת וחליל או כלי נגינה אחר -אל תשכחו באנו לעשות שמח! 
אין צורך להתארגן עם רכבים. אתם בעיקר עומדים לשבת או לעמוד. 
רק אם אפשר לפני היציאה לסיור, שתמלאו לי ארבעה טפסים בשבעה עותקים (אבל תחזירו לי את העט!) עם פרטים חיוניים למקרה שתאבדו בדרך. שם פרטי, שם משפחה, מצב משפחתי, מצב רגשי, מצב חשבון הבנק, המצב בבית ואם אפשר חתימה של נוטריון כמובן. ואני ממליצה גם להצטייד בתעודת מעבר מגן- חובה לכיתה א' ותעודת שחרור מצבא, בדיקות דם אחרונות ותעודת יושר מהמשטרה שלא צפרתם אף פעם בצהוב. אין לדעת מה יכולים לבקש איתנו בכל אחד ואחד מהאתרים והמוסדות הללו בהם נבקר. וזה יופיים של המקומות האלה. בכל אחת מהתחנות תעברו פעילות ארוכה ומענה, סליחה, מהנה כמובן, שאותה יעבירו מייסדי המקום. אנשים עם עקרונות שעושים עבודתם נאמנה. מעל ומעבר.  בתוכנית: נדלג יחדיו בשמחה למסור מעטפה בביטוח לאומי, בתקווה כמובן שנגיע בשעות הפתיחה.. אתגר לא קטן.  נשיר יחדיו באוטו בעת ניסיוננו להעביר את האוטו טסט על הפעם הראשונה. נרקוד ריקוד בטן בליווי חליל מול עיני הפקיד במשרד הפנים בניסיון לשכנעו לוותר לנו על התמונה הנוספת, שלא הבאנו לחידוש הדרכון שאבד. ועוד ועוד הפתעות.
   להנאתכם, יעמוד דוכן ביגל'ה או כעך בכניסה לכל אתר. עם שומשום או מלח לבחירתכם. בדרך נעצור להצטייד באקמול וסוגים של כדורי הרגעה באחד מבתי המרקחת של קופות חולים, למקרה שתקבלו כאב ראש או תזהו אצלכם סוג של עצבנות קלה.
ובכן, מה יש באותם "סידורים" ומקומות קסומים שרק המחשבה עליהם גורמת לנו לרצות לדחותם לפחות עד בוא השלום? מה עובר על גופנו ונפשנו האיתנה בבואנו לעשות תאום מס? לאילו אנשים אנחנו הופכים כשצריך לחדש דרכון? מה קורה לקצב דפיקות לבנו בעמדנו בתור עם האוטו בתחילת ממסלול הטסט, נתונים לחסדי אנשים שיעשו בנו כבשלהם. מה קורה למוחנו ולאישיותנו השמחה והקורנת? כיצד באחת אנו הופכים לרובוטים אפאטים, נטולי הבעה וממוקדי מטרה, הנושאים בידיהם עשרות טפסים ומספר תלת ספרתי, המתחיל תמיד בשלוש מאות ומסוגלים להרוג מישהו שרק יחשוב להיכנס לפנינו.
מדהים לחשוב, שאנחנו מסוגלים לנסוע שעות לארוחת בוקר גלילית באיזה מצפה אקזוטי, אבל המחשבה להגיע לבניין של רשות כלשהי ולבלות שעות על כסא תוך חיפוש התנוחה היוגיסטית הנוחה לגופנו (רגליים על הכתפיים- בדוק) מוציאה  מאיתנו אנחות ייאוש. כגון אוי, ואוייש ואוף.  אולי אנחנו נזכרים באפסותו של האזרח הקטן מול השלטונות, קולטים שוב שאנחנו טיפה בים של מיליוני אנשים, אולי אלו עשרות הקומות, המבוכים והפקידים שיצאו בדיוק להפסקה. אולי התחושה שנלקח מאיתנו החופש.

ואולי זה המעליות?
אני לדוגמא, עוד לא התרגלתי למעליות החדשות האלה עם המודעות העצמית. אין צורך ללחוץ, המעלית כבר תחוש אותך לבד ותדע מעצמה לאיזו קומה להעלות אותך. עליך רק לומר את מילת הקסמים "משרד הפנים משרד הפנים" וכבר תפתח לה דלת הקסמים ותועלי לקומה הלא נכונה. זאת אומרת נכונה אבל לא לענייניך. או אמרי למעלית "מס הכנסה מס הכנסה, תאום מס היכן עושה?” ותועלי לפקיד השומה. בפעם אחרונה, חיכיתי המון זמן בתור לפקיד שומה 1 ואז כשכבר התיישבתי כמנצחת מול חיים לוי (שם קוד) הובהר לי שהייתי בעצם צריכה לפנות פקיד שומה 5. על שומה??? רציתי לצעוק, על שומה עלי לשוב ולהסתכל מהופנטת על מספרים כשאני אוחזת פתק ועליו המספר 368  
גדול מכולם הוא הטסט לאוטו. המחשבה שמעכשיו אני נכנסת למסלול ממנו אין דרך חזרה ואין לדעת כמה יעלה לי לצאת ממנו, נתונה לרחמיהם של בוחנים משועשעים המעבירים את האוטו שלך  בדיקה גניקולוגית. אני מגייסת את כל תפילותי כדי להיות אחרי. ואיזה אושר ניכר על פני הבוחנים, כשהם מושיטים לך את גיליון הציונים עם הכמה שליליים שלך - מנורת וינקר שמאלית, וישר קדמי וברקס אחורי (בחייכם חבר'ה, אז אין ברקס...) כמו במין משחק מונופול כזה - נכשלת בטסט לכי חמישה צעדים אחורה ושלמי קנס למוסך. אין כמו הרגע, שבו אתה מקבל את המדליה על מעבר הטסט, בדמות המדבקה השקופה, אותה אדביק, עקום, כמנצחת על השמשה. 2011 עברתי! 
אז נא מהרו להירשם לסיור. כבר נותרו מקומות אחרונים. ודרך אגב למתלבטים, הסיור, הוא כמובן השתלמות מקצועית לכל דבר ומוגדר כהוצאה מוכרת. מה זה מוכרת, כל כך מוכרת. אין אחד שלא מכיר אותה.
וואו, חברים האמת שעייפתי רק מלספר לכם על הסיור. לא נעים להגיד אבל לא הייתי מתנגדת עכשיו לאיזה מסאג' טוב בצימר מפנק, אבל איזה? תמיד אני מרגישה במקומות האלו סוג של תסכול, מחוסר היכולת לבחור את המסאג' המתאים לי ביותר בסכום הפעוט כל כך. הוליסטי, ארומתרפי ב 4 ידיים ו- 4 רגליים, עם שמנים אתרים, או שמן זית וקנולה, להפגת מתח ורגיעה, למיצוק וריכוך העור או אולי להגמשת המפרקים ושחרור השרירים? רגע תנו לחשוב, מה אני יותר, עייפה ועצבנית, או תפוסה ומתוחה? נראה לי שסתם שפוכה וסחוטה ונראה לי שאלך לישון.  גמר אותי הפוסט הזה היום. ומחר חייבת להיות בבנק.
ובינתיים אני מבקשת שתלמדו את מילות השיר של הטיול שלנו
שנוכל לשיר יחדיו בדרך, יאללה כפיים!
באנו לעשות שמח
(על פי הלחן של השיר הידוע)
בוא נרקוד עד אור הבוקר
בביטוח לאומי להשתולל
קצת שתייה ומצב רוח
השנים חולפות מהר
פקידים טובים
מיסים יפים
יקר הוא הזמן
באנו לעשות שמח
עם מס הכנסה להתבדח
באנו לעשות שמח
חבל על הזמן שעובר
באנו לעשות שמח
ת'רשויות פה לשבח
באנו לעשות שמח
חבל על הזמן שעובר
 ואם לא אכפת לכם לחכות לי רגע באוטו כי אין חנייה, אני רק מוסרת פה שנייה את הפוסט..
שלכם, עם קבלות ושוטף פלוס אלוהים גדול, שולי
לחצו על הלינק לשמיעת השיר

7 תגובות:

  1. שרשרת המספרים, הבייגל'ה המבצבצים מהשקית הקמוטה, המיני-כפיות האוויליות האלה בעגלת הקפה. שלוש תמונות שוות שלושת אלפים חיוכים. שיהיו רק סידורים שמחים.ועם הרבה הרבה מלח בבקשה!!!

    השבמחק
  2. תמרי כה לחי והידד על האבחנות הדקות.. ושיהיה רק שמח!וברור שרק עם מלח.

    השבמחק
  3. מעולה, ככ שנון!

    השבמחק
  4. לעשות מלימונים-לימונדה....

    השבמחק
  5. בלוג מגניב!!!

    השבמחק
  6. קרן שמש מאוחרת13 בינואר 2011 בשעה 13:11

    מצחיקמצחיקמצחיק!!!

    השבמחק
  7. שולי את כותבת מדהים, יש לי תובנה אחת בנוגע לתחום הכלכלי או ליתר דיוק לכל מי שמעוניין לקצר את דרכו ב"סידור" תיאום מס, מוזמן לקבל קצת טיפים איך לבחור בכלל רואה חשבון שיעשה עבורינו את כל העבודה השחורה.
    http://www.hazira.co.il/he/170/מאמר.aspx

    השבמחק