יום חמישי, 10 בפברואר 2011

קבלו אותו: ולנטיין דיי -אהבה במבצע - לב פלוס לב חינם!


אתם מוכרחים לאהוב את הפוסט הזה. או לפחות לחבב. גם אם חזרתם עכשיו עצבניים מהעבודה, או אולי אתם במשרד, עוד יותר עצבניים, אני בטוחה שכמה מילות אהבה יוכלו להלך קסם עליכם. בכלל הפוסט הפעם יהיה יותר עדין, רגיש ומתחשב כזה. המילה אהבה תוזכר בו יותר מפעם אחת ויש שיאמרו שנגררתי אפילו לקיטש. אבל הנושא מחייב. ותאמינו לי שניסיתי לברוח שמאלה וימינה. טוב, אולי בכל זאת לא מומלץ לחולי סכרת. 
ולנטיין די בפתח, חברים...מי שכח? מי לא זכר? מי הדחיק? מי הספיק? מי הסמיק? מי ישבר לבו ומי ייצא מגדרו? טוב, עוד לא מאוחר להציל את עורכם. לבחירתכם, אהבה ממבט ראשון, אהבה חד צדדית, אהבה לנצח נצחים, אהבה טהורה, אהבה אפלטונית, אהבה ללא תנאי, אהבה על תנאי או שניים, אהבה נכזבת או סתם הערכה הדדית, הכל ניתן להשיג בחנות שלנו ובמבצע כמובן. האמת, שכדי לכתוב את הפוסט הזה נזקקתי לשים ברקע כמה שירי אהבה שיתנו בי את ההשראה הנדרשת. טיפוס ציני וקר מזג שכמוני. אני ורגש..יה רייט. מצאתם את מי. מעולם אהבה לא השפיעה על חיי ולא שחקה אצלי תפקיד..מעולם לא דפק לב האבן שלי והמתין מעולף לטלפון המיוחל. שאני אחכה לטלפון? ראיתם יותר מדי סרטים רומנטיים. שאני אזיל דמעה? זה האבק הזה שהורג  אותי.
ומי היו אצלי ברשימת השירים? החילותי ב"עוד סיפור אחד של אהבה”, לפני שסוגרים את האורות ואני הולכת לישון. עברתי לגישה האסרטיבית והלוחמנית "יש בי אהבה והיא תנצח" - גם את הפקח הגורר לי עכשיו את האוטו.. ("הי, חכה חכה, ארוץ מנופפת לקראתו -יש בי אהבה!") עצרתי לנוח קלות ב"תחת עץ האהבה" ביחד עם נורית גלרון ויוסי בנאי, קבלו אותי יפה והיה מאוד נעים.. חפשתי "שיר אהבה פשוט"- היה די מסובך, בדרך הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שאול יו ניד איז לאב, או לייק..חיכיתי בנימוס לתורי ב"עכשיו התור לאהבה"... 
אבל "מרוב אהבה אני שותקת", לא מסוגלת להוציא מילה.

אם יש משהו שמחזיר אותי לשהותי בת השנה וחצי בארה"ב זהו ה"ולנטיין דיי" או "חג האהבה" שעשה עלייה לישראל והפך לחג עברי תקני. תקני מלשון תקני תקני יש מבצע עכשיו בקניון. ומדוע עברתו את השם דווקא ליום האהבה? למה לא קראו לו "יום החשבון"? יום האכזבון? "יום האני נורא בסדר, ואתה?" גרתי בעיירה כפרית בשם צ'אפל היל במדינת צפון קרוליינה, עיירה שלווה וציורית אבל מבחינת האקשן -משהו כמו עפולה ביום כיפור. ובאמריקה כמו באמריקה, ולנטיין דיי הוא יום שאתה חייב לאהוב. או לחבב לפחות. וברגעים אלה ממש (ויעידו קוראי שבארה"ב המצויים כעת במייסיס או בטארגט) גדודי לבבות אדומים הולכים ומכסים כל פינה רעננה ברחובות ובקניונים. על כל מדף בכל חנות נחים להם, חגיגיים ומלאי חשיבות, לבבות שוקולד, לבבות על גרביים, תחתונים, עניבות, כוסות או ארוזים בניירות בונבוניירה אדומים מבריקים. אפילו סופגניות הדונאטס מעוטרות בציפוי של לבבות ולצידם דובוני הפרווה המסורתיים. (מתנה נפלאה לדובון הפרטי שלך הרובץ עכשיו מול הטלויזה או לדובונית שלך אופס, מה פתאום דובונית, התכוונתי למהממת..)


על העצים ברחובות צומחים להם לבבות, אפילו השוטרים מציירים לך לבבות בדוחות החנייה. וברקע השירים ששוטפים לך את המוח, קשה שלא להיכבש, שלא לומר להתאהב, באווירת החג הזו כמו באווירת הכריסמס. חום מעוצב שעוטף אותך מכל כיוון. וכנדרש מהציבור הצייתן, מאות אנשים הולכים עכשיו ברחובות חדורי אהבה וכרטיס אשראי, ועם לבבות בעיניים..במקום דולרים(!),עשרות גברים עוצרים עכשיו עם האוטו ליד חנות הפרחים הסמוכה למשרד ועוטפים להם ורד בתוך נייר צלופן אולי בצרוף נו, הדובי הזה (אם כבר אז כבר) ואולי גם איזה סט לבנים סקסי על הדרך, שהוא כנראה יצטרך ללבוש בסוף בעצמו (“אז זה מה שהיית רוצה שאהיה הא??? אתה יכול לחלום. טרנינג מותק! זה מה שתקבל עד סוף ימיך). כל זאת מיועד כמובן למי שיש לו אהבה, באותם ימים. כל השאר מתבקשים לאכול את הלב ולסור לסניף וולמארט הקרוב להצטייד בחבית גלידת האגן דאז,(וניל? קראנץ' שוקולד?) בה יתקעו מתוסכלים ודומעים, או יותר נכון מתוסכלות ודומעות את הכפית, תוך כדי צפייה בטלוויזיה ויתחברו לבריג'ט ג'ונס שבתוכן. אפרופו, אף פעם לא מראים בסרטים גברים שבורי לב מול הטלוויזיה. רציתי לשאול, מה אתם אוכלים ברגעים האלה? הא ברור, התשובה ידועה. אין לכם רגעים כאלה. אין בעיה, תמשיכו לבכות בלילה.

.
(אתם מוזמנים לאכול את הלב)

כפי שאתם אולי חשים בין השורות, יש משהו ביום הזה שאני לא "אוהבת". איך רגש אישי, אינטימי, ספונטני בין שני אנשים הופך ליום רשמי המוכתב ע"י לוח השנה, יום מסחרי ויום רווחי בהתאם. בני זוג רבים (כמובן לא כולם) עומדים עכשיו ליד האהובים עליהם עם אקדח לרקה "תראה לי שאתה אוהב אותי! יש בדיוק מבצע עכשיו שלושה לבבות במחיר של שניים ובאריזה מהודרת, אה וגם דובי עם לב, בקנייה מעל 250 ש”ח אתה אוהב אותי או לא??? ה"מוכרחים להיות שמח" הזה. שני הצדדים מודעים לחוסר הספונטניות של היום הזה, אבל אם אחד מהם יעז למרוד בו, יש חשש שהשני לא יבין את הבדיחה... והאפשרות השנייה היא להיות נורא בסדר ולעבור את האירוע הזה בלי חיכוכים מיוחדים. במין הסכמה הדדית שקטה - אתה תפתיע אותי כנדרש ואני אשתדל להראות מופתעת. חוק זה חוק כידוע.
אבל האמת, שלא באתי להשבית שמחות,ואם נניח בצד את הדיון על  מהות היום הזה ונתרכז במילה אהבה או בהטיות הפועל "אני אוהב אותך", "אני אוהבת אותך". אז אין מילים יפות מאלו. הן מפיחות בנו חיים וכולנו נהנים לשמוע אותן שוב ושוב, ללא שובע, גם מהילד שלנו. אז תנסו את זה הרבה בבית.  
יש משפט שנחרט לי בראש מהשיר היפהפה "מרוב אהבה שותק" – "כשהפסיק אוהב ת'נקודה, תמיד הוא אומר לה, חוזר ואומר לה, שהוא פסיק על ידה..." לו הייתי נקודה, הייתי מתאהבת בו, בפסיק הזה.
וכשזה מגיע לאהבה, עם אלפי השירים קצת קשה להפסיק לשיר.. וזה המקום לפרגן לזמרת מיוחדת במינה שהצליחה לחדור ללבי ולפלייליסט הפרטי שלי. קוראים לה דקלה דורי ויש לה שיר שקוראים לו "גם אני" ואלו כמה ממילותיו הכנות:

גם אני רוצה לשמוע
טוב טוב טוב טוב טובה
בבקשה תאהב בבקשה
תבוא עלינו הטובה

  
ולכל אלה שליבם לא יחסיר פעימות השבוע..או שליבם נשבר חלילה, הנה יש לי פה תרופות ללב שבור. גם זה צריך להיות בארון התרופות על כל טלפון שלא יגיע. שניים ביום לא להגזים.
 


מאחלת לכם למצוא ומהר את האהבה שלכם. מי יודע מה היא עושה עכשיו? אולי היא או הוא קורא קוראת את הבלוג שלי? ולהזכירכם שמו של הבלוג הוא "רגעים" אז אולי בכל זאת תעצרו רגע ותקדישו אותו לאהבה. לפחות זה חג בלי הרבה סבל היסטורי כמו בכל חג עברי ובלי מפגש משפחתי מחייב.


ושלא תחשבו שאני כזו צינית. כשזה מגיע לאהבה, גם לי יש רגשות. וחולצה. שלכם באהבה לנצח נצחים, מטורפת עליכם, שולי. (מי אוהב אתכם יותר ממני? מי מצחיק אתכם כשאתם עצובים?) וכמה קשה היה לבחור בשיר מתוך האלפים. אבל בחרתי בשיר "אל תשאלי אם אני אוהב" שאולי יסמל את לעד את ההבדלים הנצחיים בין גבר ואישה.
 אוקי לא אשאל...לפחות לא ברבע השעה הקרובה. 


אבל רגע, אל תלכו, לא דברנו עוד על אהבה ולא ירדנו אל סופה...
נו ,טוב בפעם אחרת.
 
חג אהבה שמח!

3 תגובות:

  1. "אתם מוזמנים לאכול את הלב".......אהבתי...בעיני רוחי אני רואה את תושבי צ'אפל היל מרחפים להם על ענני כותנה ורודים זרויים בסוכריות סודה בצורת לבבות. תודה על הקפיצה הקטנה לאמריקה (שאני דווקא אהבתי מאוד מאוד..)ותודה על רגעי הקריספי קרים המתוקים האלה!

    השבמחק
  2. כן תמרי, האמת שלא הייתי מתנגדת לקפוץ עכשיו לשבועבארה"ב אבל יותר בכיוון של ניו-יורק, קצת אסקפיזם מותר לא?

    השבמחק
  3. אז למה את מחכה שולי...את מוזמנת...יופי של בלוג..שרון

    השבמחק