חברים אני נורא מתרגשת. לא בכל יום אני מזמינה אתכם למופע סטנד אפ בכיכובי. ככה בלייב מול מאות אנשים שיושבים עכשיו בביתם. מתנצלת בפני אלה שנזכרו מאוחר מידי, אבל כל הכרטיסים נמכרו, אזלו, נשארו רק כרטיסים בספסרות ובמחיר מופקע. האמת, התלבטתי אם לערוך את המופע באולם בצוותא, אתם יודעים..אני, שלמה ארצי וסדרן מנומנם מקיבוץ בגליל. או ללכת ישר על הדבר הגדול - האמפי בקיסריה כשקובי פרץ, משה פרץ ועמיר פרץ עושים לי מופע חימום. אבל קצת קר ורחמתי עליכם וגם עם כל הפקקים וההליכה מהחניה. בסוף החלטתי להריץ את המופע בצורה האינטימית הזו. כשאתם אוכלים לי ביסלי מול המחשב. כמובן שסגרתי עם עצמי חוזה קודם. ואיזה חוזה... חתיכת חוזה. חסר לי רק להפר אותו. בחוזה מצויין שאני מחויבת להצחיק אתכם, חמש פעמים לפחות, צחוק פרוע בנוסח ההההה... לגרום לכם להתגלגל מצחוק פעמיים לפחות, להתפקע מצחוק בין שלוש לחמש פעמיים, ומי שרוצה יכול גם למות מצחוק. אבל זה כבר על אחריותו. ויש דבר נוסף ומהפכני במופע שלי. כל הבדיחות מתומחרות ואתם לא מחויבים לשלם על בדיחות שלא הצחיקו אתכם. נניח ויהיה מצב שבדיחה מסוימת לא תפיל אתכם לרצפה כמצופה, אתם, יכולים לבוא אלי מאחורי הקלעים, ולהגיד לי צ'מעי שולי, עם כל הכבוד והרצון הטוב, לא נפלנו בקטע הזה, של השוטרים והגנבים. צחקנו עד המשפט "עצור או שאני אוכל סנדביץ".. אח"כ איכשהו הייתה נפילה. ממש ירידה במצב הרוח הלאומי. אין בעיה, יתרת הבדיחה תקוזז מכרטיסכם. רואה החשבון שלי ערוך לכל. תגידו מה שתגידו, מצחיקה אולי אני לא. אבל פריירית כן.
אז מה, קבלתם כרטיסים טובים? איפה תקעו אתכם, סליחה, הושיבו אתכם? ליד השולחן? ליד הטלוויזיה? ליד המקרר? או אולי אתם צופים בי בלפ טופ מתוך המיטה? רק שלא תירדמו לי. קצת נימוס. אז יאללה נתחיל עם כמה בדיחות קלילות, קצת איך אומרים, לשבור את הקרח. מכירים את אלה שמתחילים קבוע את הסטנד אפ שלהם עם "מכירים את אלה ש?"..נראה לי שאשתמש בטריק הזה. נלך על בטוח. אז מכירים את "אלה ש" נכנסים לסופר ומסתובבים שעות סביב דוכן הטעימות הקטנות האלו עם הקיסמים. כל פעם באים כאילו מחדש - "שלום, אפשר לטעום?" שעה אחרי, עוד סיבוב, "שלום, אפשר לטעום?".. יאללה חברים, תישארו כבר לארוחת צהריים ולארוחת ערב, יש טעימות של יין. או..."מכירים את אלה ש" -מביאים, או יותר נכון מביאות, אוכל ביתי לעבודה נו, בקופסאות הפלסטיק האלה תפוחי אדמה, אפונה וקציצות שהכינו אתמול. לא זאת ועוד, הן גם מתחילות לחתוך לעצמן סלט.לאט. לאט. סלט. לאט.לאטץ סלט. סלט סלט.לאט לאט. ואני עומדת בצד דוממת ודומעת. יודעת בליבי שלעולם, לעולם לא אהיה אחת מהן ואכבד כך את עצמי. אני כבר ארד ואקנה לי את הפיתה המשמינה הזו שלי מהחומסיה. וזה מביא אותי ל...מכירים את אלה שאומרים לך שאישה צריכה להיות מלאה במקומות הנכונים?...אז אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי לשאול אחת ולתמיד, תגידו לי איפה הם, המקומות הנכונים האלה?! כי אני יודעת איפה הם לא..בים למשל! אה, אתם אוהבים שיש מה לתפוס..קדימה תנסו לתפוס אותי.
נו, מה אתם אומרים, איך היה עד עכשיו? מצחיק, מצחיק בקושי?, לא מצחיק? אה, נרדמתם אוקי. הבינותי. אין ברירה, מוכרחים להמשיך לחייך. אתם ודאיודאי מחייכים לעצמכם עכשיו חיוך של חמלה, מה הבחורה הלא נורמלית הזו רוצה מהחיים שלנו. איזה פוסט הזוי היא כתבה. בזמן הזה יכולנו לקרוא שירה. נמשיך לא לשלם לה. אבל ם ממש לא צחקתם אל תסתפקו בלייק מנומס בפייסבוק. תביעו מחאה. תרעומת. צאו לרחובות. צאו לכיכרות, תערכו הפגנות. תחליפו את השלטון. תארו לכם מה עוד יכול לקרות מבדיחה אחת לא מוצלחת שלי.
רגע, אז איפה היינו? מכירים נגיד את אלה שבאים לבליינד דייט (טוב, זה לא יכול להיות מצחיק), ואת אלה שבאים לרופא (אף פעם לא מצחיק) ואת אלה שעומדים לפניך באוטובוס, ואת אלה, כן את אלה שנכנסים שוב לסופר -מכירים את אלה שנכנסים לסופר? ספרתי לכם עליהם?..אוי זה מצחיק. ומכירים את אלה שאין להם שום בדיחה טובה יותר לספר והם ככה מסתבכים עם עצמם? אף פעם אל תלכו להופעות שלהם, זה יגמר בבכי. שבו בבית, תראו מבט.
ועם מעט רצינות רציתי לספר לכם שכקופיריטרית זכיתי לכתוב טקסטים לפרסומות לג'ון קליז בקמפיין סרטים שצלמתי איתו,לקרן מור (האחת ויחידה עיני), מוני מושונוב (האחד והיחיד) רמי ורד, יאיר ניצני ומשה פרסטר. איזה כבוד וכיף היו הרגעים האלה בשבילי. הישיבות הנורא רציניות על הטקסטים, המטופשים להפליא והרגעים המטורפים בצילומים ובהקלטות. רבים מהקטעים נשארו כפיילוטים, אבל הצחוק והחוויה באותם רגעים היו שווים כל רגע.
טוב ,אז אם אני לא אהיה סטנדאפיסטית גדולה אולי אני יכולה להיות זמרת? אז תגידו שיש לי עיניים גדולות, אבל בינינו, למי אין עיניים כחולות, אה גדולות, מה אני לא יכולה להיות אילנית? למה לא? למה למה? לחצו על הלינק ותשפטו לבד.
שלכם, בשיא הרצינות, שולי.
הי, מכירים את אלה שנכנסים לפוסט של שולי, עושים סיבוב ליד דוכן הטעימות הקטנות ויוצאים משם עם חיוך ענק מרוח על כל הפנים???? אז אני אחת כזאת. שולי-פריק. מתה על הטקסטים - בבלוג, בחיים, בבלוג, בחיים. מה ההבדל בעצם? הכי שולי, הכי מדויק, הכי בריאות
השבמחקאה....ושכחתי....בהצלחה עם שמודי רובי ודובי - גם לאב המשמורן
השבמחקרגע אם עסקינן בהופעות סטנד אפ אז אולי תופיעי באמת, מה את אומרת? זה יכול להיות המשך מעניין לקרירת הקופירייטינג...
השבמחק