יום שלישי, 12 באפריל 2011

פותחת תיק בקשה!..תיק זה שאנו סוחבות, על שום מה?



תסלחו לי, אבל אני הולכת להפיל עליכם כזה תיק...התיק שלי.
אבל לפני כן, אבקש מכן נשים יקרות וחברותי לתיק או לתיקים, לעשות עמכן תרגיל קטן: (גברים אל דאגה, קיומכם יוזכר בהמשך) קחו את התיק שלכן והפכו אותו על השולחן. כן, כן. תנו לכל החפצים לגלוש מתוכו וליפול בערימה גדולה אחת, ללא חשש. לאחר מכן, קחו עט ונייר ורשמו לפניכן את רשימת הממצאים שנמצאו בתיק. מעין ביעור חמץ קטן ואישי. לסיום עברו כמובן עם נר, כמו בכל ביעור חמץ,  לוודא שלא נשאר אף פירור או שקל. ואני יכולה לומר לכן בביטחון: גם אתן לא תאמינו לנוכח הממצאים. הנה, אני מוכנה לחשוף את רשימת הממצאים הפליליים שלי.
ארנק כסף שהוא תת נושא בפני עצמו, יומן כיס, שני סוגי עטים, קבלות, קבלות, קבלות, (קבלות כבר אמרתי?) ולשם הגיוון גם כמה פתקי החלפה. קוקיות לילדה ומברשת שיער, כרטיסי ביקור שלי ושל כל מי שלא אתקשר אליו אף פעם, שני כדורי אקמול מודל 2000, מגבון להסרת איפור, כרטיס קופ"ח, אשראי, ועשרות כרטיסי מועדונים שאני עדיין מחכה להגיע למספר הנקודות הרצוי כדי לא לקבל דבר. תמונה של הילדה, מכתב וציור ל"אמא באהבה" מקומטים מלפני שנים, פתק עם תור לרופא, דוגמית קרם לחות (המילה הזו דוגמית) מסטיקים מצופי פירורים, משקפי שמש, טיפות עיניים.. טוב אפסיק פה, יש לכם עוד דברים לעשות היום.
מה יש בו בתיק הזה או בשק הכבד שאנו נושאות על כתפנו כל החיים? צמודות אליו, מסרבות להניחו לרגע או לצמצם את תכולתו. מה אנחנו סוחבות שם, אוגרות שם, מחביאות שם ופוחדות לעבור את מפתן הדלת בלעדיו? אומרים שאישה לוקחת את כל הבית בתיק שלה חוץ מהכיור. מסכימה עם אמירה זו. באמת מזל שהוא לא ניתן לפירוק. והמדהים הוא שברגע האמת, לא ימצא בתיק מה שאנחנו מחפשות, והיד תגשש שעות באפילה של הבור העמוק בניסיון שווא לאיתור המפתחות או החפץ המבוקש. ("איפה הפתק הזה..זוכרת שזרקתי אותו לפה")
ובכן, מה יש בו? יש בו הכל. את כל כולנו. אנחנו נושאות בו את עצמנו. את הביטחונות שלנו, ההגנות, ההפרעות, התוכניות, ההיסטוריה, התקוות והחלומות. עבר הווה ועתיד. ואלה יכולים להיות ארוזים באריזות שונות מאחת לשנייה, ויכולים לקרוא לאריזה סקאדה או גראדה, בוצ'י, מוצ'י או תיק שכל חאקי. ישנן כאלו שנתמזל מזלן וההפרעות הללו עטופות בעור אמיתי, וישנן כאלה עם פחות מזל וההפרעות הללו עטופות בדמוי עור או או סקאי (זוכרים את המילה הזו?) ועם התיק הזה אנחנו ערוכות לכל תסריט אפשרי, בכל חזית אפשרית, עשרים וארבע שעות ביממה. הזמנה לבילוי ספונטני - השפתון והרימל כבר בתיק. הקוקו בבלט צריך עוד חיזוק -  הנה עוד סיכת ראש, מצב רוח רע – מימוש הזיכוי בחנות הבגדים, טיל גראד – כדור אקמול, רעידת אדמה - מראה לתיקון האיפור, וכן הלאה. ולא נדבר על הרגע שבו מגיע תינוק לעולם ואז אנחנו מסתובבות עם תיק ההחתלה ובו ארוזים בשלמותם, המטבח וחדר הילדים. ערוכות לכל מקרה שלא יקרה. עם תרופה לכל דאגה ובמבה על כל צרה. ואיך נראה התיק שלנו בעליה למטוס? בואו לא נפתח אותו. את הנושא התכוונתי. ולמה לעצור פה בעצם? למה לא להיכנס גם לאוטו שלי. במקרים רבים גם האוטו הופך להיות סוג של תיק. תמיד תוכלו למצוא בו פירורים מחיי. מחיינו. ליתר בטחון כמובן. ואני לא מדברת רק על שאריות הבמבה והגידולים העונתיים שבמכוניתי, תוכלו למצוא בו גם מגבת לחדר הכושר, עם הרבה אופטימיות הממתינה לשעת הכושר, בייביגרו להחלפה לילדה, שעוד מעט בת תשע וכן הלאה, וכמובן שוב, קבלות קבלות... ובמקרה שלי גם קנסות קנסות. טוב, ישנם מקרים בהם אנחנו עוברות למתכונת סמלית יותר בתיקנו, זו המכונה "תיק ערב", אבל גם אז אנחנו פשוט מעבירות את כל התכולה לתיק קטן יותר.

(הלו, של מי התיק הזה? לא שלי בכל אופן..)
ומנגד, עומדים להם ברוב חוצפתם, בני המין השני ומעזים לצאת לרחוב כשרק ארנק כסף קטן ומעוך מבצבץ מכיס מכנסיהם, לצד המפתחות. פשוט שערורייה. לעולם לא אוכל להבין את הפלא הזה. מה הם חושבים לעצמם? האם אנחנו מתהלכים באותו עולם? נושמים את אותו אוויר? לא קורה לכם גברים שאתם צריכים פתאום לתקן את האיפור או למחות דמעה מסרט רומנטי? ומה עם מכתב האהבה שהיא כתבה לכם, אתם לא צריכים אותו לצדכם באופן קבוע? וההפניה ההיא מהרופא והקבלה מהבנק למה אתה לא צמודים אליהם, ליתר בטחון? ומה עם כל שאר הליתר בטחונים? אתם לא פוחדים מרעידת אדמה או מהתרסקות של מטוס? נו טוב, הפרקטיות הידועה של הגברים. הפשטות והענייניות. החיבור ההגיוני והלוגי למציאות, הלוקח בחשבון הסתברויות. אצלנו הנשים אין הסתברויות - הכל מסתבר אפשרי. הראש תמיד הולך קדימה כמה צעדים. מוכנות לכל תרחיש דמיוני. אמא שלי לדוגמא, כשהייתה טסה לחו"ל, התעקשה תמיד לשאת בתיקה נרות וגפרורים למקרה חלילה שהמטוס יתרסק. תסכימו איתי שזה הגיוני. בשעת צרה אם המטוס חלילה יתרסק היא תמיד תוכל לקרוא ספר בחושך ולהאיר את דרכה במימי האוקיאנוס. תמיד דמיינתי אותה עם ראש מעל המים (שהפן לא יהרס) מחזיקה נר דולק ורטוב וצוחקת אלינו כמנצחת. ובכלל, התיק של אמא שלי כילדה היה עולם ומלואו בשבילי. תמיד נשלפו ממנו בהפתעה שוקולד מריר ושאר דברי מתיקה בזמן סרט או הצגה. ולא רק התיק של אמא היה מושא לסקרנותי. אני זוכרת שכשהיו מתארחות בביתנו כל מיני דודות מבוגרות למיניהן, הייתי כילדה יושבת על הספה בסלון ומצפה בכיליון עיניים לראות מה יישלף בהפתעה מהתיק (עם אותו אבזם תקופתי), לרוב זה הסתכם בממחטת אף מבד עם כתמי ליפסטיק, לאכזבתי.
ודרך אגב, הנושא של התיק הזה, מתחיל אצלנו הנשים כבר בגיל צעיר, הנה ההוכחות. זהו התיק של בתי מגן חובה שאת תוכנו תיעדתי. יש בו את הפריטים החיוניים לגיל זה - משרוקית, ספר נסיכות, פנקס נסיכות וכמה צבעים.

ועכשיו תחשובנה טוב לפני שאתן מחזירות את כל החפצים לתיק, זו ההזדמנות שלכן להיפרד מכמה קילוגרמים ולהקל על עצמכן . נו, לפחות את הקבלות של החולצות שכבר לבשתן.
האם יש לזה תרופה? האם נצליח להשתחרר מה"תיקים” שלנו או ה"טיקים" ליתר דיוק? היש סיכוי שנתהלך חופשיות וקלילות בעולם כשרק ארנק מטבעות מעוך מבצבץ מכיסנו? התשובה ידועה - אין סיכוי חברים וצאו לי מהתיק.
התיק סגור.
וסתם משהו קטן. שמתם לב, שלאחרונה כל מוצר מסחרי מציע לכם להיות חבר שלו בפייסבוק. תגידו לי, למה שארצה להיות חברה של שקית שוקו? על מה בדיוק נוכל לדבר?
ואחרי שירדתי קצת על עצמנו נתן גם איזו מחמאה קטנה לעידוד. בעצם ניתן לשלומי סרנגה המומחה לעשות את זה. יאללה שיהיה שמח! (לחצו על הלינק)
טוב איפה התיק שלי, חייבת לזוז, העבודות של הילדה לחופש.. זה באמת תיק. 
ביי בינתיים, תהיו בקשר, שולי




4 תגובות:

  1. איך הארנק החום, המעוך-נפוח והא-סימטרי של יקי הגיע לבלוג שלך? מצחיק באמת.....בדיוק הבוקר רוקנתי תיק אחד, ניערתי אותו מפירורים (לא יודעת של מה) והעברתי את רוב תכולתו לתיק אחר. את הקבלות המקומטות ועוד שאר שרידים ארכיאולוגיים הנחתי בסוג של ערימה מסודרת בארון הבגדים כדי "למיין בפסח" (אלק...). אני חושבת שלתיק הבא שלי אכניס רק פנקסי נסיכות. אה...ומשרוקית. תיק שמח וכשר לכל קוראי הבלוג!

    השבמחק
  2. עוד לא אבדה תיק ותינו

    השבמחק
  3. ואני דווקא זיהיתי את הארנק החום כרכושו של שלומי...

    השבמחק
  4. funny my bag is like a garbege bag...
    yours looks like after nikyon pessach

    השבמחק