שלום לך מכוניתי מכוניתי, דרך ארוכה עשינו יחדיו וכעת הרגע לומר לך שלום. שבע שנים בילינו ביחד. שבע שנים בהם נסעת אותנו על כפייך. כן נסעת, אין צורך לתקן. תמיד שם בשבילנו - מתחת לבית, אם התמזל מזלנו, ואם לא אז ברחוב המקביל. נכונה אוטומטית לכל משימה. עדה אילמת למסלול חיינו, סוחבת בשקט את כל המטען. למקומות העבודה שהתחלפו עם השנים, לטיולים, לסידורים, לאנשים שישבו לצידי, לאלה שכנראה היו רק טרמפיסטים, לילדים הצוהלים מאחור, מעברי הדירות, הביקורים המשפחתיים, חתונות אי שם בקצה דרך עפר, נסיעות נרגשות לשדה התעופה, שקיות הקניות. נאלצת לשמוע שוב ושוב אותם שירים שבדיסק התורן, משפטים חינוכיים של הורים לילדיהם, הבטחות, התניות, חידות לקיצור הדרך ופה ושם אולי גם איזו קללה עדינה, אחרי הכול - בילינו על הכביש, לא באופרה. עדה לסטיות הקטנות מהמסלול ולירידה מהפסים, בולמת זעזועים כשצריך, ובעיקר סופגת הכול - כיאה למי שעשויה ממתכת. כל טריקת דלת חזקה מדי, כל פירור במבה ומסטיק שנדבק בחשאי, כל קלח תירס שאבד עליו הקלח. ממלאת פיך מים וחול אחרי הים. לא פלא שנשארת עם כמה שריטות קלות. אי אפשר שלא. וכן, אני יודעת מכונית יקרה, לא פונקת יתר על המידה. אף פעם לא הייתי מאלה שרואים במכוניתם בת זוג ונוהגים לרדת בשבת עם דלי וסמרטוט כדי לנגב את דמעותיה. אני, לא נעים לומר - ראיתי בך כלי. לרחיצות לרוב הגעתי, כשהגיע אבק עד נפש והכתובת הייתה על החלון. אני אישית מאמינה בחילופי עונות. חכי בסבלנות, הייתי אומרת לעצמי באמצע הקיץ, תראי שעוד יגיע הסתיו ואיתו הגשם הראשון, שישטוף את האוטו מכל טראומות הקיץ. ואכן לרוב הסבלנות השתלמה. וכשהגעתי לרחיצות, לרוב הסתפקתי ברחיצה סטנדרטית. הפוליש - וקס - ציפוי מגן לצבע לא הצליחו להרשים אותי. פה ושם נתלה איזה עץ ריחני על הראי. גם לא נהגתי לקרוא לך בשמך המלא, כשנשאלתי איזה אוטו יש לי, עניתי - כחול כזה. רק עכשיו נדרשתי להתעמק בשמך ופרטיך המלאים.
וזו לא את, זו אני כפי שנהוג לומר. אני ומחירי הדלק. אני ומחירי הביטוח. אני ומחירי הטיפולים, אני וחיבתי הרבה למוסכים שראו בי תמיד את הלקוחה החלומית - מה את אומרת, שנחליף בשביל הכיף גם את המנוע? אני והחניה שלא מצאתי. פועל יוצא של לגור במרכז תל אביב באמאמא של אין חניה. לאט לאט חלחלה בי ההבנה, שהצורך שלי בך הוא לא צורך קיומי. אוכל כנראה להסתדר גם בלעדייך. זה הכול עניין של סוויץ'. בראש. זה ידרוש ממני אולי, להיות יותר מתוכננת ולבדוק עם יתר עם ישראל את לוח השביתות של הרכבת. ובעיקר להתאמן על מבט אטום שיבהיר לכל נהגי המוניות, אל תחשבו אפילו, לשאול אותי למי אני מתכוונת להצביע בבחירות הבאות.
וזו לא את, זו אני כפי שנהוג לומר. אני ומחירי הדלק. אני ומחירי הביטוח. אני ומחירי הטיפולים, אני וחיבתי הרבה למוסכים שראו בי תמיד את הלקוחה החלומית - מה את אומרת, שנחליף בשביל הכיף גם את המנוע? אני והחניה שלא מצאתי. פועל יוצא של לגור במרכז תל אביב באמאמא של אין חניה. לאט לאט חלחלה בי ההבנה, שהצורך שלי בך הוא לא צורך קיומי. אוכל כנראה להסתדר גם בלעדייך. זה הכול עניין של סוויץ'. בראש. זה ידרוש ממני אולי, להיות יותר מתוכננת ולבדוק עם יתר עם ישראל את לוח השביתות של הרכבת. ובעיקר להתאמן על מבט אטום שיבהיר לכל נהגי המוניות, אל תחשבו אפילו, לשאול אותי למי אני מתכוונת להצביע בבחירות הבאות.
למה שלא בעצם, עברה בי מחשבה, במקום להכניס את האוטו למוסך, אכניס את עצמי, אחת לתקופה לאיזה מוסך יופי מחייה נפשות. עם טיפול עשרת אלפים לגוף ולנפש. פוליש קל? למה רק למכוניות מגיע? ואז תראו איך אני מתחילה להקפיד על טיפולים ובזמן. אבל רק אצל קוסמטיקאיות מורשות כמובן. עם קרמים מקוריים כמובן. אעשה לי טיפול מקיף וטיפול חודשי עם שמנים אתרים בניחוח פיצ'ולי ולוונדר. זה יהיה הדלק שלי.
ובקרוב מאוד כך אני מקווה, יתחילו לנסוע בך חיים חדשים, של משפחה אחרת, עם המטען שלה, או שאולי זו תהיה בחורה צעירה בתחילת דרכה, או זוג שרק מתחיל את המסלול, מי יודע. ועוד תודה אחרונה מכונית יקרה, על שהחזרת אותנו הביתה בשלום. נסיעה טובה ותיסעי בזהירות, הא?
הנה עוד פרק בא לסיומו, גם בחיים שלי. תודה, מכונית כחולה, על הנסיעות הקיציות לחוף הים בשעת בין ערביים, עם ערכת ביצהקשה-גבנצ-סלמי בצידנית. תודה לך שספגת בנימוס גם את החול שלנו. דרך צלחה!
השבמחק