מחשבת מסלול מחדש

(שנה טובה מהמדבר)

"בעוד מאתיים מטרים פני שמאלה" אומר לי הווייז הנאמן, בטון אסרטיבי שלא משאיר ספקות. בסדר, בסדר ווייז יקר, אני עונה לו במסגרת השיחות שאנחנו מנהלים בדרך, אני באמת מודה לך על הדאגה והאחריות, אבל למה אתה תמיד כזה קר וענייני? למה אתה לא יכול להרחיב קצת יותר, ולהנחות אותי, לא רק מה יקרה בעוד מאתים מטר, אלא בעוד יום, יומיים, שבועיים, ובכלל בחיים. לאיזה כיוון כדאי לי ללכת? מה עוד מחכה לי בדרך, לאיזה מסלול להיצמד ומאיזה לסטות? שלא לדבר על לגלות לי ככה, על הדרך, את הדרך אל האושר או לזרוק לי איזה אופק חדש אחד או שניים. מה יש, קצת נדיבות, תהיה קצת פחות waze ויותר  wize.
כי אם לא שמת לב, ווייז פוליטקלי קורקט שכמוך, אנחנו בפתחה של שנה חדשה וכיאה למעמד חגיגי שכזה, נוטים לדבר על התחלות חדשות, בחירות חדשות, לזרוק לעצמנו ולעולם הבטחות, הבטחות, הבטחות, גם אם מתוך ידיעה פנימית ברורה, ששום דבר לא באמת ישתנה, ורוב הסיכויים שמה שהיה הוא שיהיה. אבל לפחות ישנה איזושהי התכוונות, מוטיבציה, כמו בכל תחילת דיאטה עד היום השלישי. ואני איכשהו מרגישה קצת תקועה.
מייחלת לשינוי דרמתי בחיי, אבל לא יודעת איך מגיעים אליו. אולי אני צריכה להחליף מקצוע? ארץ? עיר? חי צומח, דומם? את כל ה"ארץ עיר" שלי, מי יודע אולי פתאום אמצא סופסוף מקצוע ב- ו'. 
את צריכה להקשיב לקול הפנימי שלך, יאמרו לי אנשי אור ואהבה, שליטי החשיבה החיובית, לא לחכות שהתשובה תגיע מבחוץ. זה לא בטווח של הווייז. הייתי שמחה להקשיב לקול הפנימי שלי, רק שאני לא מצליחה. יש שם כזה רעש, שאי אפשר להבין מילה.
כי לא יעזור, ואדבר בשמי לפחות, כוח השגרה והמוכר חזק מאיתנו בדרך כלל. להישאר באותה מרה שחורה, מוגנים על ידי אותן הגנות, תירוצים ושקרים עצמיים, מרגיש בטוח יותר וקל יותר מלגייס כוחות לשינוי פנימי אמיתי, לפריצת גבולות עצמיים, למהפכה בחיים. ואני בדיוק מהחבר'ה האלה. מחכה שהשינוי ידפוק בדלת או יגיע באיזו אפליקציה חדשה. אבל היי, אל תיקחו ממני דוגמא, או תתייאשו לי פתאום כל כמהיי השינויי, חברי הטובים ביותר עשו שינויים בלתי אפשריים ויצאו מתוך עצמם. צריך פשוט לעבוד בזה. וגם אני עצמי לא באמת כזו פסימית, סתם חשבון נפש קטן על הדרך. כי בתוך תוכי אני יודעת, זה יבוא. יום אחד בלי שאני ארגיש הוא יבוא. השינוי הזה.

וזהו חברים, הוויז אומר לי שהגעתי ליעד. שתהיה לכם שנה טובה, הא?