מצה עם גבינה לבנה ומלח או מצה עם חמאה? לאיזו אסכולה אתם שייכים?

בלוג רגעים מזמין אתכם לסדר שלא כהלכתו
 

שלום לכם! איפה תפסתי אתכם? בדיוק חובטים שטיחים על אדן החלון? ממיינים ארונות? צובעים קיר בגוון לבנבן פריחת היסמין, או ורוד שנהבי שושני? פסח או לא פסח, ניקיון או לא ניקיון? תמשיכו, אל תפריעו לעצמכם. אני אעשה לי קפה בינתיים ואסתכל עליכם נפעמת מהצד, עושים פינות. כן, אודה ולא אבוש אף על היותי אישה, אף פעם לא הייתי מאלה שעושים פינות, אלא יותר מאלה שמעגלים פינות. שלא תבינו חלילה, שלא חשוב לי בית נקי. אבל אף פעם לא הרגשתי צורך לחפש מדליות הצטיינות וכבוד מהסביבה, על כך שמרקתי כל הבוקר את הבית, גיהצתי סירים, השריתי חלונות ואפשר אצלי לאכול מהרצפה (אפשר, אם יש לכם זנב) סורי, לא אני. אחת לכמה זמן מוזעקת לביתי עוזרת, על בסיס מקום פנוי, ובשאר הזמן אני מה שנקרא "מעבירה סמרטוט". ואפרופו עוזרת, תמיד מדהימות אותי אלו שעוברות או עובדות ביחד עם העוזרת. מה הרעיון בדיוק? קצת מזכיר את הרעיון של שטיפת כלים לפני הכנסתם למדיח. הרי העוזרת פה בשביל שאני לא אצטרך להעסיק את מוחי הצר בפרטים מתישים אלו. רק השאלות של העוזרת כשהיא מגיעה, כמו איפה המגב? ואיפה הסמרטוט? כבר סוחטות אותי. עשי טובה ופלסי בעצמך את הדרך למסיר השומנים, הדאגות והפרויקטים הקשים. את לא רואה שאני מחפשת השראה כרגע ליצירת האמנות הבאה שלי, שתתלה במוזיאון הלובר?.. אבל מה שמדהים הוא איזו מטמורפוזה רצינית אני עוברת ברגע שהעוזרת הולכת. לפתע בבת אחת פורצת האיסטניסטית שבתוכי. אני עוברת על הבית ו"נטרפת" מלגלות שהיא לא שמה את הכרית במקומה, לא ניקתה שלב זה או אחר בתריס ומה זה האבק והפירור הזה מאחורי המקרר, הא?! איך אוכל לישון כך בלילה?! הורגים אותי פירורים מאחורי המקרר. מה שכן, אני מכורה לריחות חומרי הניקוי והם בהחלט מצליחים לעורר בי שמחת חיים. לוונדר, פריחת הדרים, פרח הכותנה וכחול כביסה של פעם. למה לא מייצרים חומרים בניחוח פריחת הסיילים, פריחת הקפה, או פריחת עוף בתנור?

ואחרי הניקיון המפורסם, אני מניחה שאתם ודאי מתחילים בהכנות לפסח. אז הנה, אני אזרוק את השאלה שאתם ודאי כבר מתים שאשאל אתכם..איפה אתם השנה בחג? האמת, שרציתי להציע שנעשה השנה כולנו ביחד את הסדר, פה אצלי בבלוג. מה יש? שינוי. כל אחד יביא מה שהוא יכול ויחד נצאה ממצרים. עשיתי פחות או יותר הערכה של כמה אנחנו ורשימת "מה צריך להביא" שכל אחד יוכל לבחור מתוכה. אז אנחנו בערך כשש מאות מאות איש פלוס מינוס. לקחתי בחשבון כמובן גם את קוראי מהתפוצות. 

אז זו הרשימה:

400 מאות כסאות  - אפשר לכלול גם את כסאות הפלסטיק מחדרי הילדים והמתקפלים מהבגאז'
100 כסאות מהשכנים
200 שולחנות נפתחים, מתקפלים, נשברים
200 מצבי רוח טובים

300 מצבי רוח לא משהו

100 ילדים רחוצים ומעומלנים בבגדי חג נקיים

500 הגדות פסח ואפשר גם סתם אגדות - סינדרלה, היפיפה הנרדמת, מה שיש בבית.

500 מזלגות וסכינים - אפשר לאלתר מכל מיני סטים לא רשמיים.

כמה הררי סלט חסה עם אגוזים מטוגנים, כי חוק זה חוק.

כמה עופות ממולאים בציפיות 
כמה קדושים מעונים או יותר נכון קדושות מעונות שחרפו נפשם בהכנות לסדר
כמה חמות

כמה כלות חדשות

מתנות עם פתקי החלפה כמובן

כמה בחורות שעוד לא התחתנו

כמה בחורים שלא מתכוונים להתחתן

כמה אמהות מודאגות
כמה הערות עדינות

כמה תינוקות שיבכו בדיוק כשמתחילים לאכול

כוס ראשונה, כוס שניה... מציעה להביא איזה 500 כוסות יין

קומפוט או סלט פירות - מסורת זו מסורת.

סבא או שניים עם מגבת להסתיר את האפקימון.
אליהו אחד (אם הוא יהיה זמין כמובן, לא פשוט איתו)

מרק עם קניידעלך כדת וכדין ולפי חוקי ההלכה היהודית.

קצת רכילויות

מבחר משפטים הכרחיים: "אוי לא הייתם צריכים" "איזו מתנה מדהימה" "בשנה הבאה אצלנו".

קצת מחמאות

כמה נושאי אקטואליה – גברים בעיקר, נא להצטייד במידע כמו מי עשה אקזיט ומי יעשה אקזיט.
 מי שמכיר עצמו, שיצטייד בתפילות שהסדר כבר יגמר והוא ישתחל לתוך פיג'מתו.

קצת חיבוקים

נשיקות

וכמובן כלים חד פעמיים, אלא אם כן נעשה תורות לרחיצת הכלים. מי ראשון?

זהו. אנחנו מסודרים, לא?

אפרופו פסח, בעבודתי כקופירייטרית במשרדי פרסום, פסח הוא אחד החגים, כמו יום העצמאות, שבהם כל הלקוחות רוצים וחייבים לצאת במודעה. ואתה צריך להתחיל לייצר את כל קלישאות הפרסום הרגילות או להימנע מכל קלישאות הפרסום הרגילות. לך תנסה לייצר מודעת מכירה לסופרמרקט לפסח בלי משפטים כמו:" עושים סדר על המדפים" או הפסח הזה כולו סייל.." אז הנה סדרת שלטי חוצות שכתבתי לפני כתשע שנים  לאיקאה ועד היום אני אוהבת אותם. (אוקי, הם גם זכו במדליית זהב..)

ולא עניתם : מצה עם גבינה לבנה או מצה עם חמאה? בין הפותרים נכונה תוגרל מצה עם שוקולד למריחה.

טוב, אז לכו תעשו מקלחת, אחרי כל הבישולים והנקיונות. עוד מעט יתחילו שירים יפים ברדיו. האמת שאין כמו ישראל, בתחושת ההתרגשות והחגיגיות שמביא איתו ערב חג. משעה ארבע אחה"צ לערך יש משהו קסום באווירה, תחושת פיוס אישית, משפחתית וארצית, השירים ברדיו, המקלחת, הבגדים החגיגיים... והפקקים. מודה שזה עובד עלי, אבל השנה הילדה אצל אביה, כך שאני די משוחררת משולחן עורך, כרפס תורך והחובה ההורית לעדכן את בתי ביציאת מצרים (אשלח לה סמס בנושא). ואני שוקלת לצאת לחרות השנה ולדלג על כל הסיפור. נראה  אם יהיה בי האומץ להיות "לא בסדר..." 

(אלוהים נמצא בפרטים הקטנים -לחצו להגדלה)

הקטע הבא שודר בטלויזיה הלימודית ומזכיר לי יותר מכל את אוירת החג בילדות, (ותראו מי מככב בו) עם תחושת הציפיה לאבא שלי שיביא עוד מעט הביתה את סבא שלי לארוחת החג. בטח יהיו לו אגוזים בכיסים. וברגע שלא אשים לב הוא יחביא את האפיקומן. טוב תסלחו לי, חייבת להיות על המשמר...

חג שמח, ושיהיה הכל בסדר!.. שולי