כן אני יודעת. זה לא פשוט לכתוב פוסט על אהבה. זה המון אחריות. רגישויות. אחרי הכל, מדובר פה בחיי אדם. ואנשים יכולים לקחת את הפוסט הזה ללב, להיקשר אליו ולפתח אליו ציפיות או חלילה להיפגע ולהתאכזב. חברים ניסו להניא אותי מזה. מה את צריכה להסתבך? מה, חסרים נושאים אחרים שמסתובבים חופשיים באטמוספרה? באינטרנט? חייבים לכתוב דווקא על אהבה? אולי תכתבי על תעלומת החור השחור? על עניינים של תורת היחסים, סליחה היחסות. קצת מדע ופיסיקה לא יזיקו לראש המעופף שלך גם ככה. להפך, אולי הגיע הזמן שמשהו ינחית אותך קצת ויחבר אותך אל המציאות. תסלחו לי מאוד חברים, עניתי להם, אבל אהבה זו לא פיסיקה טהורה? משיכה בין שני גופים? נושא עם כוח וכובד? וחוץ מזה, שעד היום למעשה, לא כתבתי על הנושא הגדול-רגיש- טעון -הזה, וכבלוג שמכבד את עצמו... מכבד, מכבד, הם קטעו אותי - את, לא יזיק לך קצת ריאליטי. על התחזית האפוקליפטית של 2012 שמעת? קנית מספיק קופסאות טונה ליום אחרי שהעולם יחרב? וגם לימון כמובן. למה להתעקש? למה? את הרי יודעת את הבעיה עם פוסטים על אהבה – את יודעת איך זה מתחיל, אבל את אף פעם לא יכולה לדעת לאן זה יתפתח ואיך זה ייגמר. ואיך תרגישי כשזה יגמר. ויש גם מצב שאת עלולה מאוד להיקשר אל הפוסט הזה ובכלל לא תרצי לסיים אותו. לא תהיי מסוגלת לשים לו סוף פסוק או נקודה. ולמה? כי המילים שלו מצחיקות אותך, כי הוא מאתגר לך את הראש, כי את נרגשת לקרוא אותו שוב ושוב כאילו זו הפעם הראשונה, מגלה בו בכל פעם סאבטקסט חדש. את גם עלולה להגיע למצב שהמילים שלו יתחילו להסתובב לך בראש כמו שומר מסך, ופתאום תמצאי עצמך צוחקת בקול רם לפני הקופאית הסופר, ולא בגלל המחיר המצחיק של העגבנייה, סתם בגלל איזו נקודה שהופיעה בו. בפוסט הזה. בעיה, בעיה גדולה עם הפוסטים האלה על אהבה. ולכי תוכיחי דברים. מי יתייחס ברצינות לדברים שיש מאחוריהם רק רגש טהור בלי כל ביסוס מדעי. אנשים רוצים נושאים עם טיפת שכל. הגיון. נושא מובנה שיוכלו להתמודד איתו בכלים אקדמיים או בנוסחאות ולשקול את המילים שלו בכובד ראש. את מביאה להם פוסט עם מאה אחוז רגש, הם ישר נכנסים ללחץ. מחפשים את הדלת. בכל ויכוח ישר יענו לך – טוב, עם רגש אי אפשר להתווכח. למרות שנורא תרצי. ויש גם משהו מאוד מחייב בנושא מהסוג הזה - אהבה. ויש הרבה שקשה להם עם מחויבות, נבהלים מעצם הרעיון. רוצים נושא קליל שלא דורש מהם השקעה רגשית, להבין בין השורות, להפעיל את הלב עם כל מילה. ואת באה להם ככה עם האהבה הזו בכותרת. גדול עליהם. תעשי טובה לעצמך ותמצאי לך נושא כמו שצריך. רגע, ט"ו בשבט השבוע, למה שלא תכתבי איזה פוסט מיובש לט"ו שבט? ותקני לך בהזדמנות כמה תפוחים ותמרים שימתיקו את יומך?
כן. אולי הם צודקים כל אלה. אולי אני באמת צריכה להרים ידיים ולמצוא נושא אחר, ריאלי יותר. שלא יבואו אלי בתלונות שהכול בגלל הפוסט על אהבה. העבירו לי השבוע סרט של ה-BBC על תורת היקום, אולי אצפה בו. מקווה שהוא נגמר בהפי אנד ולא ישאיר אותי עם איזה חור שחור בלב.
פוסט על אהבה זה בעצם כמו להיכנס לתוך חור שחור ולא לצאת ממנו לעולם. לא למצוא את הידיים והרגליים בתוך האניגמה הקיומית הזו שמחייבת אותנו כל יום מחדש לצאת במחול שדים כדי לשרוד את היום. בואי נתמקד בפירות יבשים. אורגניים, אם אפשר. מנחם, מגוון, מרחיב את הלב - אך גם חס עליו בו זמנית
השבמחק