אסור לאבד את המרצ שלהם. הסיפור על זהבה ו - 15 הבלוגריות.

 

זה הולך להיות מפגש לנשים בלבד, רמז מפורשות השולחן בחדר, שבמרכזו צלחת ירקות חתוכים. ואכן כך היה. הוזמנו 15 בלוגריות מסלונה, למפגש עם זהבה גלאון, ראש או ראשת, (כן כן) מפלגת מרצ. לפני שאתחיל, אתוודה על האתגרים האישיים, שהצבתי בפני מראש, כקופירייטרית, ואותם נסכם - הימנעות עד כמה שניתן, ממשחקי מילים עם המילה מרצ - כמו -הגעתי במרצ, אשה עם מרצ, וכד'. משימה לא פשוטה למי שזוהי מלאכתה, ועוד שבעבר, יצא לי לכתוב טקסטים למפלגה זו, עד שיוסי שריד כתב אותם תמיד יותר טוב.

אם לאפיין הבנתי בפוליטיקה, אודה שמשאירה את התרשמותי כל השנים, שטחית וסטריאוטיפית, כנראה מחמת עצלנות. מעולם לא נכנסתי לבדוק מה באמת, עשו או לא עשו, חברי הכנסת הנבחרים, ואילו הצעות חוק חשובות, הצליחו זהבה גלאון או יאיר לפיד ליזום ולהעביר כהבטחתם. אבל לכבוד האישה והמעמד, עשיתי שיעורי בית. ואכן נמלאתי כבוד והערכה.

מרצ, כמו זהבה גלאון מדברת ישירות (כן, גם בנט, אני יודעת) הנושאים הבוערים החקוקים על סדר יומה, נוגעים כרגע ברובם הגדול, לעשייה למען נשים ולתיקון עוולות עתיקות ולא נסבלות. נשאלת השאלה כמובן, האם גברים אינם סובלים אף הם מאי שיווין בתחומים שונים - סובלים אף סובלים! ומי יתן ומרצ כמפלגה חברתית, תצליח לפעול למען חברה הוגנת ושוויונית לכל אזרחיה. פמיניזם בהגדרתו, לא מפריד בין גבר לאישה ומדבר על כלל האדם. אבל הצצה לרשימת העוולות אותן פרשה בפנינו מרצ, לא מותירה ספקות באשר לסדרי העדיפויות ודחיפותן. צריך לתקן ולהוקיע מחברתנו אפליות כנגד נשים, המשפיעות על חייהן ומשפחתן בכל רגע ושעה, ושאנחנו הנשים אפילו לא מודעות אליהן! וטוב שיש את אנשי מרצ וזהבה גלאון בפרט, המציגה קבלות אישיות על עשייה לאורך שנים.

אז מה הבעיה עם המפלגה הזו היום, חשבתי לעצמי בעודי מכרסמת גזר ייצוגי נוסף. ואז הבנתי. מדובר בטרגדיה קטנה, והיא מחלת הסטריאוטיפים ממנה סובלים כולנו. אין חולק על התוכן העמוק והעשייה המעשית וחשובה של המפלגה הזו. רק שלחיצה קלה על המילה "מרצ" מעלה מיד בראשי רבים – אסוציאציות של שמאלנים, תל אביבים, יאפים, רוקדים מנותקים על רקע לימבו לבן. אולי הבעיה היא אם כך באריזה החיצונית? כלומר השם עצמו הוא הבעיה. תראו כמה בקלות,  מבלי שנרגיש, החליפה מפלגת העבודה את שמה המיתולוגי. אולי מרצ צריכה אף היא הייתה לעשות איזה פילינג קל שיחליק הכול? - מרצ הלאומית? מרצ הישראלית החדשה? החברתית? מה נשאר עוד פנוי?

ואז בסוף המפגש, בתשובה לשאלה, ענתה זהבה בחיוך שאמר הכול " אני אישית" אמרה, "מגיל נעורי, לא יכולה לחשוב על מדינה, שמדברת על חברה הוגנת ושיוויונית כשהיא שולטת בו זמנית על עם אחר". אוף זהבה, למה היית חייבת לעלות את הנושא, הכה פעוט הזה, על השולחן, פתאום עכשיו. כבר כמעט סיימתי את הפוסט בראש. את רוצה שיצביעו לך כל הימניים האלה? רוצה? למה היית צריכה להזכיר את זה, הא? "זו הבעיה" אמרתי בתוכי "שאתם רוצים לרפא את כל העולם" ולפתע הבנתי את הייאוש, ואבדתי קצת מהמרצ. מה אכפת לכם? אז עוד משחק מילים קטן.

וקצת נוסטלגיה  עם תשדיר הבחירות לו זכיתי לכתוב בזמנו את הסלוגן "ישראל מחכה לרבין" כמה נראה רחוק...