יום שני, 27 בדצמבר 2010

"שכל בן וכל בת לא נולדו ביום אחד"... תתפלאו!


עצות עשה ואל תעשה בגידול תאומים. מאחת שבאמת יודעת.


מראש מראש, עקב עקב הנושא הנושא הרגיש הרגיש והטעון טעון, יכתב יכתב הפוסט הפוסט פעמיים פעמיים, כדי כדי למנוע למנוע מריבות מריבות והשוואות והשוואות.
הגעתי לנושא בעקבות עצמי כנראה, ובעקבות הורים לתאומים קטנים שיוצא לי לפגוש והם מבקשים לשמוע ממני מה מצפה להם ולאן זה הולך. נציין שהמציגה אינה פסיכולוגית ואינה מתיימרת להיחשב ככזו (רק להרוויח ככזו)
כל מה שהיא תאמר פה הוא על סמך ניסיונה האישי ואין לראות בפוסט זה המלצה לקניית המניות שלה. מטרתי לתרום מעט מניסיוני ואולי להציל נפש כפול שתיים בישראל, ולענות לאותם הורים על שאלות שהם ודאי מתמודדים איתם יומיום.
מזל טוב כפול שניים! נולדו לכם תאומים
נתחיל מהקראת מגילת העצמאות: תאומים הם לא חצי ועוד חצי, המרכיבים יחדיו שלם, והם גם לא הגיעו במבצע אחד פלוס אחד. הם שני אנשים עם זהויות נפרדות לחלוטין ובעלי היכולת הפנומנלית גם לקרוא וגם לכתוב. הם אמנם חלקו שכירות משותפת במשך תשעה חודשים, אבל מרגע יציאתם לעולם הם אנשים שלמים ונפרדים. אפילו אדגים עם האותיות: נ פ ר ד י ם
ונעבור לשיעור קצר ונדרש בביולוגיה, כיצד באים תאומים לעולם? בואו נעשה קצת סדר ונשים סוף ל"אי ההבנה" המתלווה לנושא. נבדיל בין שני הסוגים: תאומים זהים - נוצרים מאותה זרע וביצית. הביצית המופרית התחלקה לשניים. ולכן תאומים אלה חולקים מאפיינים חיצוניים כמעט זהים. ואילו תאומים אחים הם שני זרעים חברמנים שהתחברו במקביל לשתי ביציות חינניות ואז הדמיון בדרך כלל הוא כשל אחים רגילים. אחי ואני עונים להגדרה תאומים אחים, וככזו אוכל להעיד בעיקר על הסוג הזה. אני מניחה שתאומים זהים סוחבים על כתפיהם התואמות מורכבויות נוספות.
בתקופתי, סוף שנות השישים, תאומים שהגיעו לעולם, ללא התערבותם של פרופסורים ידועי שם, היו אטרקציה של ממש. היום עם טיפולי הפוריות, תאומים הם דבר שכיח, בערך כמו הרצון להביא ילדים לעולם. במקביל לנדירות התופעה בתקופתי, לא הייתה גם מודעות לגידול ילדים כפי שיש היום בכלל ותאומים בפרט. האינסטיקט הראשוני של הורי תאומים והחברה עצמה, היה לחזק ולהנציח כמה שיותר את הפלא הזה. אציין כבר עכשיו שהורי נהגו בנו בסופו של דבר, בחוכמה בהרבה מובנים והשאר היו טעויות של חוסר הבנה ומודעות. כי ככה חשבו בתום לב שהכי טוב. זה התחיל בבחירת השמות ההכרחיים. היו אז כמה סטים של שמות מקובלים בהיוודע דבר התאומים, שמטרתם הייתה כאמור לחבר ולהכריז על ילדים אלה כחלק מסט זוגי בלתי נפרד - איילת ושחר, אמנון ותמר וכמובן צילי וגילי. והמשיך בבחירת הבגדים התואמים (או התאומים). היית רואה הרבה זוגות שהולבשו באותם בגדים כמו מתוך אידיאולוגיה, בואו נטשטש לגמרי את ההבדלים ביניהם וניתן לאנשים לנחש מי זה מי. מין שעשוע שכזה. וכשמדובר בתאומים זהים אני מניחה שהבדיחה עוד פחות שעשעה אותם. גם המתנות שנהוג היה לתת ואולי גם היום, רובן היו שכפול גנטי אחת של השנייה, רק בצבע התואם לבנות ולבנים. או במקרים רבים - קחו מתנה אחת ותתחלקו כבר, כמו שאתם יודעים.
תאומים לרוב גם נתקלים בסט תואם של שאלות מכל מי שנתקל בהם. אל תדאגו, גם בזה נטפל היום. "אתם זהים? נשאלתי לא אחת "אופס, אם תסתכלו יותר מקרוב, תבחינו איך לומר, במספר הבדלים גופניים בולטים. אחד הוא קצת יותר בן והשנייה היא קצת יותר בת.
"נו ויש ביניכם טלפתיה?" שאלת השאלות. אני תמיד מחכה לה. סוג של ספורט לאומי. אדם שלא שואל תאומים אם יש ביניהם טלפתיה, כאילו... לא שאל תאומים אם יש ביניהם טלפתיה. טלפתיה? רגע, וואו, אם חושבים על זה, לאחי קוראים אורן כמו לאורן זריף...איך לא עשיתי את האחד ועוד אחד הזה עד עד היום?
ולבסוף הקביעה הסופית והנחרצת של אותם אנשים: "זה תורשתי! גם לך יכולים להיות תאומים". טוב, אז קודם כל אין צורך לאיים. נדע להתמודד. שנית, אם אתם אומרים, אתם ודאי יודעים ואני כבר אתחיל לחשוב על צמדי שמות. )
איור יובל רוביצ'ק
תאומים - אין מה להשוות!
האינסטינקט הראשוני עם תאומים הוא תמיד להשוות. כל פעולה שעושה התאום בחייו היא תמיד ביחס לשני. מי יותר? מי קודם? אם האחד ריאלי אז השני חייב להיות הומני, אחרת איך נוכל להשתמש במילות הפכים? אל תהרסו לנו את הכיף! אז ככה: האח האחד לא חייב להשלים את האח השני באופיו וגם לא להיות ההפך הגמור שלו כמצופה. אחי אובחן כמחונן ולמד בכיתת מחוננים, ואותי ההורים טשטשו עם התשובה -"גם את התקבלת, אבל לא לוקחים תאומים וכן בגלל שמדובר בתגבור המקצועות הריאלים אז מן הסתם, זה מתאים לבנים יותר". כל השנים נדרשתי לתשובה האם העובדה שאחי מחונן הופכת אותי לאיך אומרים – ההפך?
ההשוואה של החברה מתחילה מגיל קטן. הראשון החל ללכת, ומה עם השני?  עדיין לא? האם זה אומר שהוא "מפגר" אחרי אחיו?...אז ככה, התאומים שלכם יתחילו לשבת, ללכת, להתאהב ולהתחתן בזמן שלהם, כשזה יתאים להם, ורק ביחס לעצמם! לא בהשוואה לאף אחד. כפי שכל אדם "רגיל" קם ומתחיל ללכת כשזה מתאים לו.
ויש עוד סוג של השוואה והיא כנראה "בילט אין" ובלתי נמנעת - בין התאומים עצמם. ספרו לנו שאחי ואני היינו משווים את גובה מי הברז בכוסות. אין מה לעשות הורים יקרים, לא תוכלו להילחם בזה רק להיות מודעים ורגישים לנושא כדי להפחית אותו עד כמה שניתן. תאומים נולדים מראש עם הדרישה האוטומטית להתחלק בכל דבר כמעט בחייהם, החל מתשומת הלב הבסיסית של הוריהם אליהם כתינוקות. אז עם הצורך להתחלק הם השלימו בלית ברירה, אבל לא יסכימו בשום פנים, לקבל פחות מהחצי הרשמי שלהם! ולכן הם נאלצים להיות על המשמר כל הזמן והופכים ללוחמי צדק מגיל צעיר. ואיזה צדק... צדק כפול שניים! לכן חשוב להקפיד על חלוקה שווה כמה שניתן, גם לא בשקל יותר בחשבון החיסכון לבן כי הוא בן. כל מעידה קטנה יכולה להיתפס כסמלית ולהיזכר לשנים.
ולכו תחלקו עכשיו בזוקה לשני חלקים שווים... נושא שהיווה תמיד בעיה. הבזוקה שאינה מתחלקת בדיוק לשניים. הקו המפריד הזה שם. אתם מודעים לבעיה הזו נכון?
ונא לא לקרוא להם "התאומים". את זה תרמה חברתי ורד, שגם לה תאומים בני 16. הם אינם גימיק והתאומות היא לא הזהות שלהם. הם לא מגיעים כאמור בסט, ערכה זוגית וקבועה לכל מקום. את פה? ואיפה אח שלך?
הפרידו ,הפרידו, הפרידו ביניהם מגיל הגן. כל אחד חייב ליצור קשרים חברתיים עצמאיים משל עצמו. אל דאגה, הם יפגשו שוב בסביבות גיל 17 ומאותו הרגע יתחברו להיות החברים הכי טובים לכל החיים. (שזה הצד היפה כמובן) עד אז תנו להם חופש אחד מהשני ושהאחד לא ירגיש שהוא צריך לשאת את השני על כתפיו. הוא לא בתפקיד רצוף מרגע שנולד. נסו לחשוב איך לייחד אותם בימי ההולדת.
ומה עושים עם המכות ביניהם? זה בסדר, תנו להם. ביטוי הכרחי אני מניחה בין אחים בכלל. אני זוכרת את עצמי מבקשת לשוחח עם אימי, בעודה מגהצת, על נושא המכות של אורן. מה לעשות שהן כואבות לי כל כך. עם המכות השלמתי, רק בררתי אם יש אפשרות להחליש את עוצמתן. איך אתם חושבים פתחתי את הכושר המילולי שלי?ייצר הישרדות קוראים לזה.
ויש גם חלקים יפים ושימושים לתאומים. למשל חוברות העבודה לחופש שקבלנו. אחי היה עושה לי את החשבון ואני לו בתמורה את העברית. משיעורי ציור יצא אחי צייר דגול, אחרי שאת כל הציורים (אגרטל, פרח ותפוח על מפה) ציירה לו אחותו, ובתמורה הוא עזר לי במילוי שתי בריכות, בבעיות החשבון ובנסיעה בשתי רכבות מירושלים לחיפה תוך חישוב הזמן, הדרך ותזמון הפקקים.
והיה גם את הכוח הזוגי שידענו לנצלו יפה כדי להשיג הטבות בבית. לכו תעמדו מול שני ילדים בפיג'מות הנעמדים באחת בלילה בסלון ומכריזים "אחנו לא רוצים לישון" - מין ועד עובדים קטן כזה.
ובגדול, אם לדבר על ה"יתרונות" שבסיפור, אז יש הבנה וקליטה מצוינת של השני בלי צורך במילים.יש דאגה יש  אמיתית אחד לשני ונאמנות מיוחדת. ואם ישאלו אותי היום: נו, אז זה טוב או לא לגדול כתאומים? אשיב ואומר שזה אכן פלא של הטבע. מה אתה אומר אורן, מסכים איתי או שאני ארביץ לך?

ויצא נחמד שבנו הקטן של אורן עמית נולד שבוע וחצי אחרי מאיה שלי, כך שבאיזשהו אופן יצא לנו פה עוד זוג. אמרנו שהם כבר יסגרו ביניהם את כל החשבונות שלנו. אבל נראה שעד עכשיו הם משחקים די יפה. טוב, נחכה בסבלנות. זה יגיע.  ואולי למרות כל מה שתעשו, לא יהיה מנוס מטיפול פסיכולוגי בגיל מאוחר.
טוב, תנסו לקבל הנחה. בכל זאת שניים. שניים במחיר אחד או אחד פלוס שני חינם. משהו. מגיע לכם.
שלכם, שווה בשווה, שולי ואורן (ששוכר עכשיו עורך דין) מתארת לעצמי,
הוא בטח רוצה חצי חצי מההכנסות. 
שוליאורן הולכים בצידי הדרכים
ולפתע שם עף, מטוס קל כנף
עננים במרום וחיוך של חלום
ופתאום כל דקה נגלה הרפתקה
בואי שולי נצא מן הבית
ונבוא אל ממלכת הרחוב
נשלב הידיים ונפקח העיניים
לגלות נפלאות עד אינסוף
לשמיעת השיר שליווה את ילדותינו לחצו על הלינק



    









12 תגובות:

  1. אישה כיף להתחיל איתך את הבוקר....:)

    השבמחק
  2. איזה יופי של פוסט, כאבא של אורי ובועז שנולדו באותו היום נהניתי מאוד מהקריאה וגם רשמתי לי כמה נקודות. אנסה לדבר עם אורן שירד מהעניין של העורך דין

    השבמחק
  3. פשוט מצחיק שנון וחד - תענוג לעיניים שעושה סוכר בלב.
    הפוסט הבא על שלישיות?
    אולי על בית"ר ירושלים?... :)

    השבמחק
  4. הי שולינקה. עם חיוך שעדיין מרוח על הפנים אני מודה לך על עוד דקות של חסד בזכות הבלוג הזה. אוהבת אוהבת מאוד מאוד מוכשרת מוכשרת שכמוך

    השבמחק
  5. שולי,
    מקסים ומשעשע והלינק לשיר, בכלל שוס!

    רמון מילר
    (אבא לתאומים וגם אחד שלמד איתך אצל תרצה ומוטי לפני מאתיים שנה)

    השבמחק
  6. אהלן רמון איזה כיף לשמוע ממך..

    השבמחק
  7. הי שולי,

    נהניתי מאוד לקרוא את הבלוג שלך על התאומים - צחקתי עד שכאבה לי הבטן.
    ממתינה לפוסט הבא שלך בציפיה גדולה...

    תודה לך...

    גאולה.

    השבמחק
  8. מדוייק לגמרי!
    כתב מקסים.
    אהבתי,
    אביטל, אמא של תאומות

    השבמחק
  9. שולי, לי ברור שאת מחוננת.

    השבמחק
  10. מסכים עם כל מילה. פעמיים כפול שתיים

    השבמחק