מה אוכל אותנו? תכנית האוכל החדשה. לארוז לכם או שתאכלו פה?

עגבניות או לא להיות

חדי הלשון והחיך ודאי כבר קלטו את הנושא עליו אדון עמכם בפומבי היום - אוכל, קדימה אוכל. מקווה שהכתוב יהיה מספיק פיקנטי לטעמכם עם מידת החריפות הנדרשת וקורט המתקתקות, ואם חסר קצת פלפל תוסיפו לבד. אני לא אנינת טעם בענייני אוכל. אני בעיקר נוטה לאהוב אוכל טעים. והתפריט שלי נע בין שני קצוות - חומוס בקצהו האחד וסושי בשני, המהווים מבחינתי את ברירות המחדל הטעימות ביותר. באמצע נחים להם על הצלחת, בסדר העדיפויות, שטיחי שניצל שניים על שלושה מ"ר וחברם הטוב – הפירה, פסטה לצורותיה ודורותיה וארוחת הבוקר, זו המכונה ישראלית עם השילוש הקדוש - חביתה - סלט - גבינות. לא מתחברת למאכלים מורכבים מדי, שבמתכון שלהם מופיעה המילה קמצוץ יותר מפעמיים, ויש בהם ציווים רבים מדי כמו השרי, האדי, בזקי וצקי - מה שגורם לי בדרך כלל לעזבי, הרפי, או אכלי כבר יוגורט. לא נרגשת מגבעול אספרגוס מאודה המוסתר על ידי מלח גס ובוטה, ויסלחו לי כל השפים העירומים ושאר משוררי האוכל. למעשה, אם יכריחו אותי לבחור מאכל אחד לחיות עליו, אבחר כמו עוד גברים רבים ב..חומוס! כן. בחורה שאוהבת חומוס יותר מסלט קיסר! מחזה די נדיר במחוזותינו. לעיתים אני מרגישה ממש כמו מייצג אמנותי לעוברים ושבים, אליהם אני מעיזה להיישיר מבט האומר – כן, זה מה שאתם רואים וחושבים לעצמכם. בחורה שאוהבת חומוס, קבל עם ועדה. (היי רגע, אל תלכו, יש לי גם נעלי עקב בארון) יש אמנם בכל זאת כוכבית קטנה, אני בדרך כלל מוותרת על הפיתה המסורתית מחמת קלוריות ואוכלת במזלג, בכל זאת ליידי. וחוצמזה, יש קטגורית אוכל נוספת שאני מאוד אוהבת ומסוגלת להתקיים גם עליה במשך שבוע - אחשוף אותה בסוף.

אם נודה בזה או לא, חיינו נסובים או מושתתים על אוכל. הוא ממלא תפקידים רבים בחיינו לאורך היום. אנחנו אוכלים מהרבה סיבות: רעב קודם כל, מראה עיניים, שעמום, יצר והנאה לשמה וסתם רצון להעלות במשקל. ולעיתים רבות אנחנו אוכלים כי משהו אוכל אותנו. ואנחנו מוצאים באוכל נחמה, הרבה נחמה, מה זה נחמה, שני קילו נחמה.
 ולכל רגע ומצב - האוכל שלו. הסנדביץ’ לביה"ס, הנע בין ממרח השוקולד הסתמי, לתרבויות נאורות יותר כמו פסטרמה במיונז עם עלה רוקט ופלפל קלוי. מנסיוני שלי דווקא הסנדביצ’ים המושקעים, על תקן אם השנה, חוזרים הביתה כלעומת שבאו. לא תמיד הם מתגלים ישר. לעתים הממצא הארכיאולוגי שבתיק נחשף בחפירות כעבור חודש. נעבור אל המונוסודיום גלוטומט המשכך רעב ומשכורת נמוכה בעבודה, החטיפים המרגיעים והמפצים מול הטלוויזיה, ואני לא מדברת פה על רצועות גזר במטבל גבינה. רוצה להכיר את הצדיקים שזה אכן החטיף שלהם, הנה, זכיתם בנקודה מהדיאטנית. פגישה עם חברה בה אנו "מיישרות" כל אחת רק חצי עוגה ואחר כך רק עוד חצי עוגה נוספת, או הגרסה הגברית בדמות השווארמה/פלאפל, בעמידה כמובן, משתקי הרעב על הדרך, בראנץ' טיפוסי ביום שבת, בו אנו מאחדים את כל ארוחות היום לאחת, מזון הפלסטיק שבמטוס, שלעולם יהיה קטגוריה בפני עצמה, וכן הלאה.

(לחצו להגדלה)

אמנם הצהרתי על אהבתי לאוכל פשוט, אבל בכל פעם שאני רואה תוכנית אוכל (ואין הרבה כאלה כידוע בטלוויזיה, אולי אקבל כזו אחרי הפוסט) בה עגבנייה היא אינה עגבנייה אלא שיר ומזמור למעשה הבריאה, והסכין הגדולה קוצצת בקלילות את העלים הירוקים, אני אומרת לעצמי, קדימה עשי זאת, עשי זאת. רשמי מהר את המתכון והפתיעי את עצמך ומשפחתך עם ארוחת גורמה מהספרים. לצערי, אני לרוב באמת מפתיעה את עצמי וחוזרת שוב ושוב לאותם מאכלים בסיסיים שבשגרה, כדוגמת מרק עוף וירקות ואחיו הנכנסים לתנור בליווי תפוחי אדמה, עם הבלחות של פסטות למיניהן. גם כשאני כבר מתכוונת בשיא הרצינות להכין מאכל מורכב ויצירתי, יש לי מין בלק אאוט מרוב אפשרויות וספרי מתכונים, לא יודעת במה לבחור. ותמיד יחסר לי רכיב משמעותי בבית כמו 200 גר' אגוזים טחונים וקמצוץ עלי טרגון. חייבת להחזיק בבית קמצוצים של טרגונים.

אמא שלי דווקא אהבה מאוד לבשל והמטבח היה עמוס בספרי ומחברות מתכונים, שברגעי אופטימיות הייתה מתחייבת לאגד את כולם לאחד ולהעתיקם למחברת נקייה ונטולת כתמי שמן וקקאו. הבטחות, הבטחות, הבטחות. היה לה גם מנהג לכנות את המתכונים בשם הנותן - לדוגמא: "עוגת גבינה אירית" או "עוף בתפוזים יהודית" וכך הם נשארו לעד. בסך הכל די כבוד להתהלך בעולם כשיש עוגה שלמה הקרויה על שמך. רוצים פרוסה על שמי?

מאבא שלי ירשתי את האהבה לקטגורית המזון עליה הבטחתי להתוודות בסוף: הדגים המעושנים. פסגת הטעם מבחינתי. אולי בגלל שאני מזל דגים ואוהבת מאוד את הים ואלי בגלל שזה פשוט טעים.

לאור הבעת עניין בתחום, נלקחתי פעם לאשדוד, למפעל הדגים המקורי בו תלויות להן מאות לקרדות וחברותיהן ה"מקרוסקות", שעשנו עצמן לדעת ומחכות לרגע בו יונחו פרוסות וכנועות על כריך לחם כפרי וטרי. מלאתי את הצידנית כדבעי, כמוצאת שלל רב. אתם יכולים לתאר לעצמכם את הניחוח הנפלא באוטו בדרך חזרה. בעל הרכב שדווקא אינו נמנה עם חובבי הדגים, חישב קיצו לאחור. יש פה אוטובוס ישיר לת"א, אולי שאוריד אותך? לא, זה בסדר, נראה לי שאמשיך איתך. אני יכולה לשיר בדרך אם זה יעזור.

זהו, אני שבעתי. ומישהו פה נהייה ודאי רעב. להכין לכם משהו? אולי טוסט?

שלכם שולי (ממחר פוסט על דיאטה).

http://www.youtube.com/watch?v=LJHriSjzQJA&feature=related

לחצו על הלינק לשמיעת השיר