יום שבת, 11 ביוני 2011

אני יודעת מה עשיתי בקיץ האחרון


 אני רק לא יודעת מה אעשה בקיץ הזה
חופש גדול... ידעתי שזה יגיע. ברשותכם הייתי רוצה לפרק לרגע את צמד המילים החביב הזה: חופש – ובכן, למי בדיוק? וגדול! - גם כן, למי בדיוק? תלוי מאיזה גובה מסתכלים על זה. אם גובהכם מסתכם באיזור ה-1.40 מ', יש להניח שאתם מקפצים עכשיו משמחה על המקום, בקריאות "חופש גדול! חופש גדול!" אם עברתם את הגובה, יש סיכוי שאתם עונים להגדרה המקובלת "הורים" ואתם נסים עכשיו לחדרכם בחיפוש אחר ממחטה למחות בה את הדמעות, "חופש גדול, כן, ידענו שזה יגיע, אבל אתה אף פעם לא מוכן לרגע הזה באמת, עד שזה תופס אותך פתאום בבוקר, בשמונה וחצי תשע."
כן, הוא מתקרב בצעדי ענק, החופש הזה, נעול כפכפי ים, עדיין עם גרגירי חול משנה שעברה, כובע וקרם הגנה. כי דרושה הגנה, הרבה הגנה. בקרוב התאריך יהיה האחד ביולי והשעה שמונה וחצי תשע ובבתיהם של אזרחים רבים והגונים בישראל, יסתובבו להם לצד השני במיטה, ילדים ורודים ומתוקים, ואתם תסתכלו עליהם בחיוך ואהבה, דקה לפני שהם מקיצים ותספרו את השניות האחרונות של החופש שלכם לחודשיים הקרובים. כמובן שתעשו את זה על קצות האצבעות כדי לא להעיר אותם. מתוך שיקול קר ופשוט שכל עוד הם ישנים אתם יכולים לשתות קפה אחרון ולקרא בשקט את הבלוג שלי. מתישהו זה ברור, תבוא הקריאה "אמא מה עושים היום? איזה אטרקציות הכינות לנו מראש?" ומהחדר יגיח ילד משועמם בעליל עם כובע, שוקו, לחמניה ושכפ"צ, בשירת "אל המעיין בא גדי קטן", ערוך ומוכן לקייטנה של אמא!  אז אפשרות אחת היא להסתובב אליו ולהגיד לו בטון אסרטיבי "חמוד, לך תחפש ת'חברים שלך! "והאפשרות השנייה היא לחבקו בחום ולומר לו - "חמודי שלי, כזה חופש אטרקטיבי ומקורי כמו שהוריך תכננו לך, לא היה לך מעולם! רוצה לראות טלוויזיה?"
רבות נכתב וייכתב בכתבי ישראל על נושא החופש הגדול ותרומתו לעם היהודי. למעשה בקרוב נוצף בכתבות, בעיתונים ובכל מדיה אפשרית בעצות שונות ומגוונות להתמודדות של הורים וילדיהם עם נושא טעון זה. גם אני כבלוג שחרט על מחשבו להיות מקורי כמו כולם, חייבת לזרוק ת'כמה מילים שלי. אבל החלטתי לבוא דווקא בטוב, ולראות את הצד היפה או הגדול שבחופש. ממה אנחנו ההורים כן בחופש בלא חופש הזה.
אשמח אם תוסיפו את שלכם לרשימה ואולי ואפילו נקיים דיון, חופשי כמובן, בנושא:
אנחנו חופשיים מלהעיר אותם מוקדם בבוקר. ככל שגילם עולה, כך הם ישנים עד שעה מאוחרת יותר בבוקר. הורים למתבגרים בני 16-17 למשל זוכים לראות את ילדיהם לראשונה ביום, בשעות אחה"צ, מה שכבר מעביר חצי יום ולכן אין צורך בתוכנית, במילא הרי הם עוד דקה ילכו לישון שוב, האנטיפטים האלה. אנחנו חופשיים מלוודא שנלקחה חוברת "שבילים" הנכונה בחשבון, ולא נאלץ לצעוד שוב ב"שבילים" לביה"ס ולחכות שהשומר יחזור מסיור האבטחה שלו, עם ידיים מאחורי הסורגים, כמו אסירים, בתקווה שיפתח לנו את השער. "בבקשה דני ,ישאירו את הבת שלי שבת אם לא תהיה לה חוברת יחידות עשרוניות חלק ב'". חופשיים מ"מה אתה רוצה בסנדוויץ' או בכריך? "גבינה וזיתים? סטייק אנטריקוט? סלט קינואה עם נגיעות ברוקולי?" התלבטות קטנה אך יומיומית. חופשיים ממציאת ואיתור חולצת תלבושת אחת לרפואה שלא נמצאת בכביסה או בדרך אליה וזוג גרביים תואמות מאותה תקופה. חופשיים מהסעות לחוגים והמתנות ארוכות ליד הדלת עם לאפ טופ מרוקן סוללה, עם עוד כמה הורים השרויים כמוך במצב מתקדם של תרדמת.
אבל יותר מכל, אנחנו ההורים חופשיים משיעורים! כן, אין לכם ההורים עכשיו חודשיים שיעורים! איזה כיף הא? האמת שהיה לי נורא קשה השנה עם ההנדסה, אולי אקח לי מורה פרטי שנה הבאה.

וחוצמזה מה הסיפור עם החופש זה, יאללה שיראו כבר שידורים חוזרים של "זהו זה" מהבוקר עד הערב, מים סוף ועד כנרת. ואולי יזכו בחולצה ותקליט או איי פון ומכונית - בהתאמה להיום. אה, אין כבר "זהו זה". אז יאללה שיראו כבר שידורים חוזרים של איים אבודים עם הקיו המפחיד. מי יודע, אולי הדור הזה יצליח סופסוף להסיר לקיו את המסכה השחורה מעל הפנים ולגלות לנו את פניו האמיתיות. אה, אין היום כבר איים אבודים, יש רק אבודים. הגיוני. כן, אבודים. בהחלט מתאים למצבם של ההורים וילדיהם בחופש. יש לי כבר רעיון לסדרות ההמשך - "משועממים" "רעבים" "מטפסים על הקירות".
אני אגב כילדה, הייתי מהופנטת מתוכניות מלאכת היד של בתיה עוזיאל. כל כך אהבתי לשמוע את רעש המספריים שגוזרות את הבריסטול, ולנסות להבחין בהבדלים בין צבע כחול לאדום בטלוויזיה שחור לבן.
היא ודאי הייתה עונה לי עכשיו בטון רגוע ומתפלא --"חופש גדול? הכינותי מראש".

אבל לפני שאשחרר אתכם לחופשי, יש עוד כמה פעולות אקטיביות שאתם ההורים נדרשים לשתף איתן פעולה ולצאת בשבילן מהעבודה בארבע. קוראים להן "מסיבות סיום". אתם בשבועיים הקרובים הולכים לסיים את כל מה שהתחלתם. כל שיעור וכל חוג אפשרי. כפי שנאמר "התחלתם ולכן תסיימו! " צמודים לכסא קטן איתו תעברו מהופעה להופעה, ממקמים אותו לפי מרכזיותו של הכוכב שלכם בהופעה ובמיקום שיאפשר לכם במבט אחד נוזף להשתיק הורים מלחששים בעת שבנכם מחלל. אני למשל הולכת לראות את בתי שרוקדת בלט קלאסי בהופעת סיום חגיגית מעל במת סוזן דלאל. חסר להם שהיא לא הפכה לפרימה בלרינה שתתקבל מחר ללהקת הבולשוי, כפי שרמזו בפרוספקט. אני אתבע את האמ-אמא שלהם. בדקו גם אתם אם הרזה והחיוור, הקטן שלכם, הפך באמת לג'ודוקא מן המניין, אחרת שיחזירו את ה- 12 צ'קים.
אני אגב, הגעתי למסקנה שהחוג הכי אהוב על ילדים הוא חוג בית.
והנה הורידו איזה שבוע מהחופש הגדול. נו, בחייכם, תנו לזה צ'אנס. אין לי ספק שהשבוע הזה ישנה את כל רמת החינוך בישראל. אתם תראו, שישראל תהיה במקום הראשון...בחופש מקוצר.
תבלו. כל אחד והקייטנה שלו. שולי
והשבוע יש למאיה שלי יומולדת! מזל טוב ילדה... השיר הזה הוא בשבילך.





5 תגובות:

  1. מצחיק!!!
    את מדהימה אותי כל פעם מחדש איך את יודעת לגעת בצורה מדוייקת באותם ניואנסים קטנים של החיים..
    ממתינה לפוסט הבא שלך בשקיקה.

    אורית.

    השבמחק
  2. מזל טוב מאיה׳לה היקרה שכבר כל כך גדולה! איזה כיף שהחופש הגדול בפתח ואנחנו פטורים משיעורי בית, מהשכמה בשש כדי להספיק להכין סלט מוקפד ולהגיע להסעה בזמן ומהמתח של המבחנים ומהלחץ של הכביסה (כדי לדאוג לכך שיהיו מספיק חולצות תלבושת לבנות בארון!) מצדי שיאריכו בחודש 

    השבמחק
  3. פוסט מקסים במיוחד!! ממש ריח וטעם של קיץ.
    חושבת שאם בחלונות הגבוהים יקראו את הפוסט הזה יבינו את הצורך להאריך את החופש...מקווה שהחלונות האלה לא נסגרו ויש עוד טיפת הבנה לתלמידים (והורים) שעייפו.

    השבמחק
  4. שולי, אני כבר "שבויה" של מילותייך. נכבשתי כמו כל פעם מחדש ב"כבישה" המשעשעת והאינטיליגנטית שלך.

    השבמחק
  5. להאריך את החופש? אוי ואבוי, זה כל מה שצריך...עוד זמן שיסתובבו בין הרגליים ולא יקבלו השכלה ויצפו כל היום במחשב בתוכניות לילדים קטנים מהם כמו רוץ דייגו רוץ ודורה.

    השבמחק