שינויי מזג אויר הביאו אותי לבכות

חם חם חם מתחמם....תגידו הוא לא קצת הקדים את זמנו החום הזה? תקנו אותי, אבל אם אני לא טועה, השיר הידוע נקרא חום יולי אוגוסט, לא חום יוני יולי אוגוסט. תסתכלו רגע על העטיפה של התקליט. לאט לאט מחלחלת לחולצתי הזיעה או ההכרה שהסיוט של שנה שעברה עומד לחזור על עצמו ובגדול! לאחרונה, כל אורח המפציע אל ביתי מבקש לפני הכל, לעמוד כפוף כמה דקות מתחת למזגן. עוד לפני השניים סוכר. ועוד שנייה תפרוץ לה עונת המלפפונים (בתקווה שלפחות יהיו אורגנים) ומצב הצבירה של כולנו ישתנה - ממקלחת רעננה ובגדים מעוצבים לקרטיב לימון נמס ודביק בלבוש גופיה או בדל בגד אחר. והכל יהיה נזיל. הקרטיב, מצב הרוח, החשבון בבנק, שמחת החיים, הסובלנות והסבלנות, אהבת איש את רעהו ברמזור. וגם גופנו עצמו יהפוך נזיל או נוזלי וימרח על הספה. אפילו סגנון הדיבור שלנו ישתנה למשפטים קצרים ובהירים שלא יגרמו למאמץ יתר של מוחנו וגופנו - כמו "כמה חם" "החום הזה" "יש משהו קר?" או מילים הכרחיות כמו "כן, לא, אני במקלחת". כולנו נאמץ מטבוליזם של לטאה וכל שנצליח לעשות מבחינת תפקודית הוא לאחוז בשלט ולהניע בעייפות את אגודלנו שמאלה וימינה, למטה ולמעלה. וואו, רק המחשבה על זה מעייפת אותי. שנייה אני חייבת לנוח. כן זה מה שקיץ  גורם לנו לעשות. להתפשט מעצמנו. להשיל כל מסכה, כל התיימרות, כל מאמץ שאפשר לדחות לאוקטובר ופשוט לקפוץ אל מימי הים התיכון הקרירים והמלוחים כילדים בני חמש.  

אם יש  דבר אחד שבגללו אני סולחת לקיץ, חוץ מהאבטיח ושזיף הסנטה רוזה האלוהי, זה הים. אני מאוד אוהבת את הים. הדבר הגדול והעוצמתי הזה שלא השתנה ולא ישתנה לעולם מיום שנולדתי. ואני נהנית לפגוש אותו כל קיץ מחדש. זה אוצר הטבע הלא פרטי שלי. הוא משמש לי תמיד נקודת מבט ופרספקטיבה על השנה שעברה עלי. ומזכיר לי את החיבור שלנו לטבע שבו אנחנו בסך הכל עוד סוג של דג. עומדת שקועה עד צוואר בתוך המים המלוחים האלו מסתכלת על קו האופק, נותנת לגלים לסחוף אותי כשקית ניילון או מדוזה מצויה ולכל האנרגיות השליליות להישטף מעלי. נעטפת רעננות אמיתית בדיוק כשהייתי ילדה. רק חבל שבחוץ לא מחכה לי אף אחד עם סנדוויץ' עם גבינה לבנה ומלפפון ואני רצה למים כדי לשטוף את הידיים מהחול.
ואין כמו רוח ים אחרי צהריים וכוס יין לבן וקריר כדי להעביר אותך ממצב רוח א' למצב רוח ב'. מגבה גלי וסוער לשינוי ניכר. רבים מכם ודאי מכירים את הטריק הזה. בכל פעם שאני עושה את זה, אני לא מבינה למה אני לא עושה את זה יותר.

כשהייתי נערה, הייתי בתנועת צופי ים כמה שנים טובות וזכיתי להכיר את הים על צדדיו השונים כולל זה שמתחת לסירה. הפלגתי, חתרתי, התייבשתי וגלשתי, אבל ביום שבו גיליתי את האפשרות של גלישה לתוך שינה מתוקה בשבת בבוקר ושאפשר להפליג גם בדמיון, נטשתי את הים ועגנתי את גופי המתנדנד בצידו השני של הים - הוא החוף. חורכת את עורי הלבנבן עם עוד אלפי צ'יפסים כמוני, ללא הצלחה רבה. במקרה הטוב הייתי יוצאת אדומה ונזקקת לכוסות לבן רבות כדי לקרר את גבי. הייתם מדמיינים לעצמכם מישהו שופך על גבו היום גביעים של יופלה? קצת אפעס מוזר היה המנהג הזה, תסכימו איתי. 

במקצועי כקופירייטרית עשיתי שימוש רב במילה ים. ים של שימושים. ים של מבצעים, ים של בזבוזים, ים של הנאות, ים של עצבים וכמובן בפרסום כמו בפרסום - ים של  עבודה וים של דמעות. 
ואיך אני יכולה בכל זאת לצנן לכם את החום הזה? אולי אוסיף מילים כמו קוביות קרח, לימונדה צוננת, מזגן קריר בחדר שינה חשוך? תודו שכבר מתחיל להתקרר. מישהו רוצה שמיכה?

זהו חברים, הפוסט השבוע  קצר מהרגיל כי ככה זה קיץ. הימים מתארכים והפוסטים מתקצרים. זה מזכיר לי שפעם היו משתמשים בבטוי  לצאת לפגרה, יוצאים לפגרה. חשבתם פעם על השורש של המילה הזו? יכול להיות שזה מלשון להתפגר? לא פלא, זה בדיוק מה שקורה לנו בקיץ.
ויש את המושג הזה "טמפרטורות מתאימות לעונה". מתאימות אומר שזה בסדר?

שיהיה לכם ים של כיף! והי אתם שם בבגד ים, לא לטבוע, בסדר? אף אחד לא יציל אתכם.

שלכם, היישר מסוכת המציל. שולי