עוד שבועיים למ...למילה הזו. עוד שבועיים עד שהחופש הגדול מקפל את האוהל שלו והצדק של ספטמבר מגיע. מגזין הלייף סטייל "סלונה" שבאינטרנט, בקשו ממני לכתוב להם פוסט בו אתאר קבל עם ועדה לעמישראל כיצד אני, אם בישראל, לילדה בת תשע, מתכוננת להעביר את השבועיים האלו ומה אני בדיוק עומדת לעשות איתה ואיתם. כמו אמא טובה, שמתנדבת גם לוועד הכיתה התנדבתי מיד למשימה. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא האם זה בסדר למלא שני עמודים במילה "כלום". מה אני אכתוב ככה - כלום, כלום, כלום, כלום, לא עושה כלום, לא מתכוונת לעשות כלום, על פני כל העמודים האלו? איזה צורה תהיה לזה עם תשובה כזו שיש בה - כלום? לא בשביל זה פנו אלי. ואיזה רושם של אמא אני אעשה. אני צריכה להכניס קצת תוכן, רעיון לאיזו תוכנית אחת שתיים, מאיזו תוכנית מגירה, תוכנית של הדקה התשעים, או סתם "תוכנית סוף" למיצוי החופש הגדול. אז לי אישית אם להודות, אין תוכנית לשום תוכנית. אבל יודעים מה, הנה תוך כדי, עולה לי רעיון חביב לתעסוקה - "מאיה חמודה, הביאי לאמא את התיק מהסלון" - מהתיק הזה אלקט את כל הקבלות והחשבוניות של הוצאות החופש. הסרטים, בתי המלון, הקייטנות, הארטיקים, הבריכה, הטיולים, הכניסות לתערוכה, ומהן נרכיב יחדיו על השטיח, קולאז' מקורי (בהנחה שכל החשבוניות במקור) בו נדביק את כולן יחדיו, על קנבס ונעטר בנצנצים ורודים ודביקים. בסיום נתלה אותו על הקיר ונוכל לראות מול העיניים לאן הלך הכסף.
אבל אם לענות בכנות, יש משהו נעים ומשוחרר בשבועיים האלו, וזו העובדה שהם נטולי יומרות ונטולי תביעות. אנחנו כבר אחרי הכול ופנינו קדימה, והספירה לאחור מתחילה. כהורים טובים נסמן בגאווה וי על כל הפעילויות וההבטחות לילדנו שעמדנו בהן, (והשנה התווספו גם פעילויות חדשות כמו אוהלים והפגנות ) ועכשיו בתי חופשייה סוף סוף להתחיל להעסיק את עצמה לבד ולהשתעמם כמה שהיא רוצה. זה כבר לא ענייני. הדבר היחיד שאני דואגת לו הוא לפזר לה מדי פעם קצת פסטה בצלחת ולמלא את הפריזר בקרטיבים. מעבר לכך הילדה יודעת שכל בקשה לתוכנית תענה במבט אדיש -"גמרת כבר את הספר החדש שקנינו?"
אבל אם יש משהו שאני מאוד אוהבת ומחכה לרגע לעשות אותו עם בתי - זהו הטקס המסורתי והמרגש של קניית הציוד לבית הספר. מסורת שזכורה לי באהבה עוד מילדותי. אני מחכה לרגע לצלול לתוכה. להתחבט שעות בדילמות הרות גורל כמו איזה מחק ואיזה מחדד כדאי לבחור. ותסכימו איתי שזו אכן החלטה. ולא החלטה שמקבלים כל יום. לטקס הזה נלווים תמיד ניחוחות מיוחדים. ניחוח של נוסטלגיה, שאותו מייצרים המחקים הצבעונים, שאפשר כמעט לאכול אותם - תנו לי רק שעה לעמוד ולהסניף. ניחוח הניילון של העטיפות הצבעוניות, העוטפות את המחברות והספרים עם ריח הדפוס, בהבטחות חגיגיות. ניחוח הקלמרים, העפרונות, הטושים, והילקוטים החדשים, שנראים נאיביים ותמימים דקה לפני הגורל האכזר, הממתין להם בפינת מסדרון בית הספר. ניחוח המדבקות אותן נדביק ביחד, עם הינתן האות, על עטיפת המחברת ונמלא בזהירות ובכתב נקי ורהוט את השם ואות הכיתה החדשה - והשנה הגענו כבר לאות ד'! כל אלה מצליחים בשנייה אחת להשיל מעלי את אדי אוגוסט הקשה הזה ולעטוף אותי בניחוח רענן ואופטימי של התחלות חדשות, עם הרבה תקוות והתחייבויות -
ניחוח של ספטמבר.
ניחוח של ספטמבר.
הדבק סטיק סנופי הזה, זאת פשוט חוצפה....וגם המחק קוף. תיהני מכל שנייה של ורוד מרשרש וניחוחות של פירות ושנזכה לשנת ניקי מתוקה ומאושרת!
השבמחק