הדיסנילנד של האוכל

מודעה מתוך קמפיין שהגיתי בזמנו לענבי טלי (מאייר עמוס אלנבוגן)

יוג', יוג' מיסטייק או בתרגום גוגלי - ענקית, ענקית שגיאה, זו הייתה ללכת לשרונה מרקט בחופשת סוכות. עם כל עם ישראלונה. או בכלל ללכת לשרונה מרקט אם תשאלו אותי (בכל יום אחר של חול). זו הייתה הליכתי השלישית השגויה, כשבכל פעם אני יוצאת משם נסערת אחרי שבקושי חלצתי עצמי עם אותה תחושת מועקה של – למה עשיתי זאת שוב. לפחות הפעם הצלחתי לגבש דעה סופית ומוצקה על המקום - לא הולכת אליו יותר. לפחות עד לפעם הבאה. מקום די נורא מהרבה בחינות. סינתטי, חשוך, צפוף לחוץ ומלחיץ, לא טבעי, לא נושם, כאילו תוכנן מראש במטרה ברורה ומתנשאת, לגרום לך האזרח הקטן, הסקרן והשמנמן, להרגיש שאתה בדיסנילנד או הלונה פארק של הגסטרונומיה. להסתובב רעב ובלתי מסופק לעד, בין הדוכנים העמוסים מבחר לא נשלט, בידיעה מראש, שלעולם אבל לעולם, לא תוכל להשביע את כל יצריך - היצרים הללו של הרעב, הסקרנות ושל הרצון לאכול את כל העולם או לפחות לטעום ממנו בדוכן הטעימות שלו.

חסרה הייתה לי רק המוסיקה של הלונה פארק, של המתקנים המסתובבים. כי מתקנים כבר יש ותורים כבר יש, והראש כבר מתחיל להסתובב מרגע הכניסה, ויש נקניקיות בכל הטעמים והניחוחות. ולצידן כמו שצריך – בירה בווארית טובה, להרים איתה איזו כוס גברית וגרמנית, לחיי החיים הטובים!

ויסלחו לי יחצ"ני המסעדות, מהנדסי היין, מגבני הפרומאז'ים, כובשי הזיתים, מחמיצי החמוצים והפנים, מהנדסי השווארמות ומדעני הנקניקים. אבל אני מרגישה שם כמו בכלוב שמעליו עומדים וצופים בנו משועשעים עם חכה ופיתיון כל השפים הידועים, טבחי הקונספטים, מבשלי ומטגני הריאליטי, נהנים לראות אותנו קופצים כדי לנגוס בחיים הטובים. ובואו נעשה להם את זה יותר קל - נארוז להם את החיים הללו בלחמנייה או תחת המילה "קונספט" המככבת שם תחת כל דוכן רענן.

לשם כיוונו המשוררים לא? מבחינתם ההצלחה כבר נכתבה על אחת המפיות או המגבונים. הר הבית בידינו. כבוש במרינדה.

לאן הגענו חברים מבחינת השפע, הא?? מי אמר מיתון ולא קיבל, אני רוצה לדעת! מיתון איפה? באיזה דוכן או מעדנייה? האם במרק הראמן של אהרוני? איפה בדיוק חשתם לאחרונה בטעמו הלא טעים והמריר של המיתון? בין עשרות מחבתות על הפלאנצ'ה שלי? לאן הגענו עם המבחר האינסופי והמחיר המאד לא אורגני, הדנים אותנו לחיות לעד בתחושת החמצה מתמדת - או מהחמוצים שהחמצנו, או מלחם המחמצת, או חמיצת הסלק בכוסות הפלסטיק.
יודעים מה ? שיהיה להם בתאבון.

וואו רגע, כשחושבת על זה, יש מצב שרני רהב קשור בצורה זו אחרת גם אל העסק הזה, ואז הפוסט יגיע אליו ואז אכלתי אותה  - דאבל מיניניג – חחח - והוא ינזוף גם בי ויאמר גם לי - שולי רעה, רעה, רעה! ובטח גם יוסיף במקרה שלי שמנה, שמנה, שמנה. כי אז אני ממש איעלב!

שיט, ואולי בכל זאת הייתי צריכה לטעום שם את גבינת הברי עם פטריות הכמהין. ככה קצת על קצה המזלג. מה יכול להיות, לא זה מה שיהרוג אותי.

 ללכת או לא ללכת? זו השאלה