יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

חנוכה, על האור שבתוכנו... וגם הסופגניה.


איזה כיף שבאתם להדלקת נרות. רגע, מי עוד צריך להגיע? טוב נחכה קצת.יש פקקים. נו בטח, חנוכה. מסורת זו מסורת. ובינתיים, אולי שכל אחד יספר קצת על עצמו? טוב אני אתחיל. ספרתי לכם כבר שאני בועד הכיתה, נכון? רגע, מה לא?! אני בשוק! עכשיו משאתם יודעים, אני בטוחה שחייכם כבר לא יחזרו להיות כשהיו.
השנה חרגתי ממנהגי להתחפש לאהיל דקורטיבי עם הצגת השאלה הבלתי נמנעת "טוב, מי מי רוצה להיות בועד?” והחלטתי להתנדב או יותר נכון, נודבתי בשמחה, להיות חלק מהועד המכהן וחברת דירקטוריון של ג' 2 השולטתתתתת!!! איזה כבוד ואתגר. רק תנו לי להתנפל על הכנת סביבון ענק למסיבת חנוכה ותראו איזה נס גדול יהיה פה. כל עוד לא מדובר כמובן בענייני גזברות, שכן אני וקופה קטנה - לא הצלחה גדולה.
והאמת, שאני דווקא נהנית מהטייטל החדש והמחייב שעל כתפי. הזדמנות אמיתית להשפיע על 35 סרדינים קטנים וצפופים ומורה אופטימית אחת, עם הרבה כוונות טובותהשנה החלטנו לערוך את מסיבת חנוכה תחת הנושא המואר ברוח היום - "האור שבתוכי". כל ילד ידליק נר ויגיד משהו טוב על עצמו ויכתוב גם על פתק, נס שהוא היה מבקש לעצמו. חשבתי לעשות גם לכם את זה היום במסיבה, רק בשינוי קל במקום האור שבתוכי - הסופגניה שבתוכי והקלוריות שבתוכה. או, הסופגניה מתחילה מבחוץ... ומסתיימת בתוכנו. כי מה זה חנוכה עבורנו, אם לא מסע אינסופי וחיפוש מתמיד אחר הריבה. (שנייה, נראה לי שאני מתחילה להתקרב אליה) ותסלחו לי, שאין לי פה שום כוונות לעודד מילויים בוגדניים כמו ריבת חלב וקרם וניל. הם מחוץ לחוק מבחינתימסורת זו מסורת. ואין כמעט ריבה”, זה "אין כמעט ריבה”. וכן, לגבי סוגיית דינה של חצי סופגניה. ויסלחו לי כל יפי הנפש. אם אתם חושבים לכם שרק חצי סופגניה עכשיו ורק חצי מחר, לא מתחברים לכדי סופגניה שלמה. אז אני צנצנת (ריבה). טוב, אפשר לעבור להדלקת הנרות , יש פה איזה מתנדב עם קול טוב שכל העולם ישמע? אני תמיד מתבלבלת עם הספירה של הנרות והימים, זה כולל שמש או לא כולל שמש, עם המע"מ, בלי המע"מ.

ועכשיו בואו ונאחוז כולנו ידיים ונבקש לעצמנו כמה ניסים קטנים ושימושיים. לא משהו גרנדיוזי.
שהכלים בכיור יעלמו מעצמם
שהגרב השנייה תופיע מעצמה ותתנצל
שהשלט יפול מהיד בהישג יד
שבסופר יפתחו עוד קופה
שנתפוס את האבוקדו בעיתו
שהילד יזכור מחר מה שקניתם לו היום
שהחורף ידע שהוא כזה
שנהיה בריאים
ונר האהבה יבער תמיד

לפני שנעבור  לקטע האמנותי של הערבאודה ואומר שאני מאוד אוהבת את החג הזה. יש לי זכרון של ערב חנוכה חשוך וגשום, בו אני עצמי, חוזרת ממסיבת חנוכה בכיתה ג' בביה"ס, עם החנוכייה הזו שלמעלה, ביד האחת וביד הקטנה השנייה, שקית ניילון רטובה ובתוכה כמה נרות כבויים ושבורים. ואני עולה מהר במדרגות הביתה, רוצה כבר להגיע, (חזרנו לבד בלילה?! ) ואור גדול וחם מקבל את פני. ואמא שלי עומדת במטבח, מטגנת לביבות תפוחי אדמה וסופגניות אוסם ומחייכת אלי... זה היה החג האהוב עליה. בלי הרבה תפקידים. והבית היה מלא שמחה וכולנו אור איתן.  


זהו, נראה לי שאפשר כבר לאכול. אתם מוזמנים להתכבד. לא לדאוג יש לכולם. שנייה, בואו נספור אתכם. אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, אלף..נו טוב, תתחלקו. ושיהיה לכם חג עם הרבה "אור ואהבה" כפי שנוהגין לומר במחוזותינו. האור שבתוכי הוא שלהבת אור קטנה בת 11 שהיא אש התמיד שלי, ארבעת אחי שהם חנוכייה אחת גדולה שמצפיה אותי באור וחום על בסיס יומי. .ועוד אחד שמוסיף לי את האור שלו..הוא יודע.  וכמובן הבלוג הזה שמאיר את היומיום ושומר אש קטנה של ותמידית של  ושמחה ועניין.
והאמת שחשבתי שנסיים בשיר מזמור, או בקנון, אני אחלק אתכם לשתי קבוצות, נניח החבר'ה מאמריקה והחבר'ה מאירופה, או שכירים ועצמאיים...אבל אני הרי מכירה אתכם..אז ויתרתי. 

חג שמח, שלכם (שולי) נר ג' 
וגם מתכון על הדרך לסופגניות מבית הסבתא:
2 כוסות קמח, 1 כפית שמרים, 1 כפית סוכר, 1.5 כוסות מים פושרים לערבב לבצק ,לכסות שעתיים במגבת לחה, לצקת עם כף רטובה לתוך שמן עמוק ורותח.לרוטב: סוכר, מים חמים, לימון טרי וסחוט.ולהשמין מנחת.

ובכל זאת איזה שיר מזמור...













7 תגובות:

  1. לא הצלחתי לגמור לקרוא כי הדמעות הפריעו לי באמצע...

    השבמחק
  2. אני והצמרמורת, יד ביד, קראנו עד הסוף. באמת חזרת לבד בחושך??!!! מחכה לסופגניה שלנו ביחד

    השבמחק
  3. את כותבת ממש יפה ומעניין? מה עם ספר יש באופק?

    השבמחק
  4. הכל פתוח.. ואולי גם הספר שבאופק. תודה על המחמאות.

    השבמחק
  5. שוב את מגרשת את החושך! מרגישה ממש חלק מהמשפחה שלך עם השיתוף האינטימי הזה של אמא והסופגניות מחכות לנו במטבח עם ריח של טיגון והרבה אור. רגע.. אני כן חלק מהמשפחה שלך...
    איתך לגמרי בעניין הריבה. ועכשיו, אפשר ביס?
    מיכל

    השבמחק
  6. "שנתפוס את האבוקדו בעיתו..." חחח
    את תמיד נותנת את התחושה שלכולנו
    תודה לאל כן, יש את אותן שריטות!

    את שיגעונית לגמרי ומוארת במיוחד בבלוג הזה
    תמשיכי לכתוב :-)

    חג אורים שמח
    והמון בהצלחה בועד הכיתה

    רשפונית

    השבמחק
  7. לרשפונית עם התגובה המקסימה הזדהי מיד!

    השבמחק